כתיבה בסמלים

הפעם ארצה להתייחס, לתוכנה בה אני עושה שימוש בעבודתי בשם "כתיבה בסמלים".  

"כתיבה בסמלים היא תוכנת עיבוד תמלילים, העושה שימוש בייצוגים גרפיים (סמלים) לכתיבה, לתקשורת ולהבעה. התוכנה מעבדת ומתרגמת באופן אוטומטי מילים לסמלים, ולהיפך, ונתמכת ע"י מנגנון קריינות (קולן).

הודות למרכיבים אלה, התוכנה היא כלי משוכלל ייחודי לתקשורת תומכת וחליפית (תת"ח), לכתיבה עצמאית או נתמכת, לפעילויות לימודיות ומשחקיות ולהכנת לוחות ממוחשבים ומקורינים.

התוכנה מתאימה לאוכלוסיות שונות ולצרכים רבים: מתמיכה בראשית הקריאה של ילדים עם לקויות שונות ועד לילדים ולמבוגרים הנעזרים בה לצורך תת"ח". מתוך: http://smalim.cet.ac.il/info.asp

כאמור, ניתן להשתמש בתוכנה למטרות שונות ולאוכלוסיות שונות.

אני אספר על השימוש שנעשה בה בבית-ספרינו, שהוא כזכור בי"ס לילדים בעלי פיגור בינוני-קשה ולקויות נלוות (אוטיזם, שיתוק מוחין, לקויות חושים, הפרעות קשב וריכוז וכו').

בשל הלקות המרכזית של תלמידינו אין הם מצליחים לרכוש את הקריאה, חלקם מצליחים לרכוש מספר מילים באופן גלובלי (תבנית המילה).

תוכנת "הכתיבה בסמלים" בכל זאת מאפשרת לתלמידים לקרוא טקסט קצר, המורכב מסמלים.

איך נעשה הדבר בפועל?

המורה מקלידה בתוכנה מילה, משפט או קטע קצר, תוך כדי הקלדת המילים, מופיעים מעליהן סמלים המבטאים את המילה. ישנן מילים רבות שיש להן יותר מסמל אחד, ואז איש הצוות (מורה/קלינאית תקשורת) בוחרת באפשרות המתאימה יותר, אנו משתדלים לעבוד בכל ביה"ס עם אותם סמלים בכדי ליצור אחידות.

לאחר הכנת והדפסת הדף, התלמיד לומד לזהות את הסמלים החדשים ויכול לקרוא את הכתוב.

בכיתתי אני נוהגת לכתוב יחד עם הילדים הודעות להורים. הקשר היומיומי  עם ההורים נעשה באמצעות מחברת קשר, לא פעם אנחנו מצרפים למחברת דף כתוב בסמלים, ואני מציעה להורה לבקש מהילד לקרוא את ההודעה למשל: מחר באים בחולצה לבנה או היום למדנו על חג החנוכה...

שימוש נוסף נעשה בתוכנה בזמן לימוד של נושא (חג, עונה או כל נושא אחר), התלמיד ואני כותבים יחד סיפור קצר/דף מידע. בעזרת שאלות מכוונות שלי, מספק לי הילד תיאור קצר אותו אני מקלידה ומתקבל סיפור בסמלים, אותו התלמיד יכול להקריא.

לתלמידים שאינם מסוגלים להפיק (להשמיע) מילים, אני מקריאה את הטקסט המלווה בסמלים, התלמיד מזהה את התמונות ועוקב עם האצבע אחר ההקראה.

לפני מספר שנים ערכנו טקס בר מצווה בבית-כנסת של היהדות המתקדמת, בו התלמידים הקריאו מספר משפטים (כתחליף להפטרה) באמצעות טקסט ב"כתיבה בסמלים".

אני אישית נוטה להשתמש בתוכנה זו עם תלמידיי ממספר סיבות: 

• מתוך תחושה שזו איזושהי דרך לתת להם תחושה של התקרבות לנורמה - גם אני יכול לקרוא.
•  דרך להבעה עצמית (התלמיד מכתיב לי).
•  עוזר לתלמידים עם קשיי שליפה. רוצים לספר משהו אך מתקשים, העובדה שיש מול עיניהם משפטים בתמונות, עוזרת להם לספר את שרצו והתקשו.
• הסמל מהווה תומך למילה, יש מילים שנעשה בהן שימוש פעמים רבות, ולאחר זמן מה, התלמידים מזהים אותן באופן גלובלי, גם ללא תמיכה של הסמל/תמונה.
• יתרון חשוב שיש לתוכנה, היכולת להוסיף תמונות מגורם חיצוני (תמונות הילד, המשפחה, בע"ח שמגדל, מקום שביקר וכו').

דוגמה למכתב אותו כתבנו בכיתה ונשלח הביתה, על מנת שהתלמיד יוכל להקריא להוריו:

מערכת החינוך של ישראל נכנסה למאה ה-21?

יין צ'אנג צ'נג במאמרו "חזון חדש של בתי-ספר בניהול עצמי:גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית" מתייחס למערכת החינוך במאה ה-21. הוא טוען כי על הפרדיגמה להשתנות, מפרדיגמה מסורתית לפרדיגמה משולשת חדשה. במילה משולשת כוונתו לגלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית (אינדיבידואליזציה). ומה לשלוש המילים הללו ולחינוך?

גלובליזציה – לימוד באתרי אינטרנט, לימוד מהאינטרנט, ביקורים בינלאומיים, חילופים בינלאומיים, שיתוף פעולה בינלאומי בהוראה ובלמידה.

לוקאליזציה – מעורבות הקהילה וההורים בחינוך בית-הספר, שיתוף פעולה בין הבית לבית-הספר, יישום בית-ספר בניהול עצמי, תכנית של בית-הספר ותוכנית לימודים בזיקה לקהילה.

התאמה אישית – להביא לידי מירב המוטיבציה, היוזמה והיצירתיות של תלמידים ומורים ע"י בין היתר, למידה עצמאית, השגת הגשמה עצמית ויוזמה עצמית, לענות על הצרכים האישיים המיוחדים ולפתח בקרב התלמידים אינטליגנציות מרובות תלויות הקשר.

בשימושו של כותב המאמר במושג פרדיגמה מסורתית, כוונתו למערכת חינוך בה כל פעילויות הלימוד נעשות בבית-הספר בזמן נתון, ע"י מספר מצומצם של מורי בית-הספר ומחומרים שהוכנו על-ידם מבעוד מועד. המורה הוא מרכז החינוך, הוא בעל הידע, אותו הוא מעביר לתלמידיו ע"פ תוכנית לימודים סטנדרטית ובעזרת ספרי לימוד וחומרי למידה מוגבלים שבתי הספר ורשויות החינוך מכתיבים.

ואני שואלת את עצמי, מבחינה כרונולוגית אנו חיים במאה ה-21, אך האם מערכת החינוך שלנו, פה בישראל גם כן נכנסה למאה החדשה???

גלובליזציה, לוקאליזציה והתאמה אישית הן מילים יפות (בתיאוריה), אינני רואה שהן נכנסו לבתי-הספר.

וכי איך אפשר שאותה פרדיגמה משולשת תתממש, בזמן שאנו נמצאים עדיין בעידן שבו הסטנדרטים מבצבצים לנו מכל עבר (מבחני מיצ"ב, דירוג תיכונים ע"פ ציוני בחינות הבגרות, מבחני הפסיכומטרי ככרטיס כניסה למוסדות להשכלה גבוהה...)?

היכן יש מקום ליוזמות, להגשמה עצמית, לפיתוח אינטליגנציות מרובות כשבית-הספר נחשב "לבית-חרושת לציונים"?

עוד הזכיר כותב המאמר את הצורך ב"למידה מותאמת אישית", מתוך הנחה שהילד עומד במרכז החינוך, תהליך הלמידה יענה על צורכיהם ועל תכונותיהם האישיות של התלמידים. הפוטנציאל של כל תלמיד והאינטליגנציות המרובות. כל תלמיד וסגנון הלמידה שלו, תוכניות מותאמות אישית. למידה היא תהליך של הגשמה עצמית, גילוי, התנסות וחשיבה.

האם אין הוא מתבסס בדבריו על חזונו של דיואי והחינוך הפרוגרסיבי המדבר על "הילד במרכז"?

האם במערכת החינוך הרגילה (ולא בבתי-ספר דמוקרטיים, פתוחים וכיוצא באלה) יש כיום משהו מבין אלה?

אסיים בתקווה, שמערכת החינוך בישראל תשכיל לאמץ את רעיון ה"פרדיגמה המשולשת" וגם תלמידינו ומורינו יזכו להיות חלק מחינוך גלובאלי, לוקאלי ומותאם אישית.

 http://zik.co.il/1tc

ביבליוגרפיה:

צנג', י' צ' (2003). "חזון חדש של בתי-ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה ואינדיוידואליזציה". בתוך: ע' וולנסקי וי' פרידמן (עורכים), בתי-ספר בניהול עצמי-מבט בינלאומי (עמ' 29-55). ירושליים: משרד החינוך

מה משחק יכול לעשות

בעודי מעלעלת במוסף המחשבים של "ידיעות אחרונות" (כן, לפעמים אני קוראת בעיתון אמיתי מנייר, זה המלכלך את הידיים....) "תפסה" את עיניי כתבתו של ארז רונן "מה משחקים יכולים לעשות". הכתב מונה מספר יתרונות ייחודיים שיש למשחקי המחשב ביניהם: "המשחקים מציגים תרחישים דמיוניים מרתקים, מספקים פידבקים חיוביים על בסיס קבוע וכשמסיימים את השלב האחרון בהצלחה – מרגישים סיפוק שקשה לתאר במילים" (צילום הכתבה מופיע למטה).

כתבה זו החזירה אותי לשיעוריה של פרופ' מיקי רונן בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים", בו אנו לומדים לנתח משחקים לימודיים מתוקשבים: לבדוק האם המשחק עונה על המטרות הלימודיות שלשמן הוא פותח, סוג המשוב, האם המשחק מפתח סקרנות ואם כן איזו, שליטה, סוג דמיון (פנימי או חיצוני) ועוד ע"פ הטקסונומיה של Malone .

לא אחת נאמר על משחקי המחשב, שרבים מהם מעודדים אלימות, שהם ממכרים, גורמים לבידוד חברתי, פוגעים בראייה וכו' ...

אין ספק וחשוב לזכור, שהמשחק במחשב אינו תחליף למשחק עם חבר בחצר, הקשבה לסיפור לפני השינה או קריאת ספר, כי אם, כלי נוסף שיכול להעשיר את הילד בפיתוח חשיבה אסטרטגית, קשר עין-יד, שיפור זמן התגובה, הגברת סבלנות, פתרון בעיות, חשיפה לשפה האנגלית, עבודה על כישורים חברתיים (משחק בזוגות, בקבוצות, טורנירים), פיתוח דמיון, פיתוח חשיבה מהירה ומופשטת, פיתוח שפה, ריכוז, מצבי סימולציה ואחד הדברים החשובים ביותר שמשחק מחשב עושה לילדים ... שהם לומדים מבלי שירגישו שהם עושים זאת...

אל לנו לטמון ראשינו בחול, עלינו כמבוגר האחראי לקחת את התפקיד של המכוון, העוקב זה שעם האצבע על הדופק ולבדוק מהו תוכן המשחק, עם מי הילד משחק, כמה שעות ביום הוא משחק וכן לחזור ולרענן יחד איתו את כללי הזהירות של גלישה באינטרנט, אך לשלול את משחקי המחשב בטענות שונות ומשונות יהיה לא רציני ולא מקצועי.

סרטון המדבר על ההשפעות של משחקי המחשב

למידה מרחוק לא רק במרכז ללימודים אקדמיים...

עמי סלנט במאמרו "אפשר גם אחרת: תכנון יום לימודים שבועי מקוון קבוע בבי"ס התיכון בישראל" מעלה את הסוגיה של קיום יום לימודים מקוון פעם בשבוע בבתי-הספר התיכוניים בישראל.
ולמה התכוון המשורר בדבריו?
המורים יכינו מבעוד מועד מרכז משאבים מתוקשבים ומאגר משימות מקוונות, תלמידי השכבה יישארו בבית ביום קבוע בשבוע, אין זה יום חופשי, כי אם יום לימודים לכל דבר, אלא שהלמידה הינה למידה עצמית ו/או שיתופית הנעשית דרך החיבור לרשת באמצעות פורום, רשת חברתית, בלוג וכו'.
המורים ישבו בבתי-הספר מול המחשבים, ויעקבו אחר התקדמות הלימוד של תלמידיהם.

בארץ ימי הלימוד המקוונים הם עדיין בגדר המלצה, לעומת זאת, ישנן מדינות בארה"ב כמו: פלורידה, איידהו, טנסי ומישיגן שחוקקו חוק המחייב כל תלמיד תיכון ללמוד לפחות קורס מקוון אחד במהלך שנות לימודיו, ללא זה לא יוכל לקבל תעודה המעידה על סיום לימודיו בתיכון.

וכהרגלי בקודש, אנסה למנות את היתרונות והחסרונות של יום לימודים שכזה:
יתרונות:

• יציאה מהשגרה של המבנה הקיים של יום הלימודים הן למורה והן לתלמיד: זמן (שיעור במהלך יום הלימודים), מקום (כיתה בביה"ס) וסיטואציה של מורה מול כיתה.
• העלאת המוטיבציה ללמידה ולהוראה, כתוצאה ממשהו חדש, מלמידה/הוראה בדרך אחרת...
• העברת האחריות ללמידה מהמורה לתלמיד. הלומד העצמאי.
• הכנה ללימודים גבוהים (בהם כבר מתקיימים קורסים בדרך זו).
• עבודה על מיומנויות תקשוב גם בקרב התלמיד ובוודאי בקרב המורה.
• למידת מיומנויות למידה שיתופית: עבודת צוות, חלוקת עבודה, דו-שיח, הקשבה לאחר...

חסרונות:

• לדעתי כדי שהלמידה תהיה משמעותית, למידה מקוונת צריכה להיות מלווה ב 2-3 מפגשים פנים מול פנים או במפגשים סינכרוניים כדוגמת interwise.
• העדר חופש הבחירה, האם למידה מרחוק מתאימה לכל אחד? האם לא "נאבד" חלק מתלמידינו?

מעניין לבדוק איזה אחוז מבתי-הספר התיכוניים בישראל

 מקיימים יום לימודים שבועי מקוון, 

והאם לא כדאי להכניס נושא זה לתוכנית התקשוב הלאומית???

                            

http://short.urls.co.il/18m1tv

ביבליוגרפיה:

1. http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=3927

2. http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=4483

האם לפורום יש מקום בעידן הפייסבוק?

עד לא מזמן נהגתי לבקר מידי פעם ב"פורום משפחות אנשים עם פיגור" של תפוז.

לפני כחודשיים לערך, נכנסתי כהרגלי, לראות מה חדש, באיזה נושא "חם" דנים הפעם חברי הפורום, ואת פניי קיבלה הודעה

"עקב מיעוט הפעילות ועקב העובדה כי נכון לעכשיו, אין גולשים המעוניינים לקחת על עצמם את ניהול הפורום, הוחלט לסגור את הפורום".

לא אני היא זו שאשקוט על השמרים, נברתי, בררתי, הפעלתי קשרים וגיליתי שנפתחה קבוצה סגורה בשם זה בפייסבוק.

אני משערת שאין זה הפורום היחיד שנסגר והעביר את פעילותו לפייסבוק. למה? מהם היתרונות של הפייסבוק על פני הפורום?

אנסה לענות על כך (לצערי, לא מצאתי לכך הוכחות מחקריות, הייתכן שנושא זה עדיין לא נחקר??? אם לא הייתי בעיצומו של כתיבת סמינריון בנושא אחר, הייתי בוחרת לבדוק את השאלה המופיעה בכותרת פוסט זה).

הפייסבוק והפורום שניהם אמצעי א-סינכרוני לתקשורת/לדיון (מיקום שונה וזמן שונה). בשניהם אנשים מעלים נושאים, שאלות והאחרים מגיבים. שניהם יכולים להיות סגורים או פתוחים לקהל הרחב, בפייסבוק ישנה אפשרות ליצירת קבוצה סגורה, שרק לאחר אישור החברות, ניתן להיות שותף לה, כנ"ל בפורום, ניתן ליצור רשימה סגורה של חברי הפורום וזר לא יוכל לראות את הנעשה בו.

שניהם ממלאים בעצם את אותו ייעוד, אמנה מספר דברים שבעיני נמצאו כיתרון של הפייסבוק על-פני הפורום:

•  בכל מקרה האנשים כבר שם (בפייסבוק), הם אינם צריכים להיכנס לכתובת נוספת, כדי לראות את הנעשה בפורום. אין זה סוד שכיום האנשים "מבלים" בפייסבוק דקות ואף שעות לא מעטות במהלך היום, תוך כדי התעדכנות בקיר האישי, רישום סטטוס חדש, איתור חבר ושאר פעולות שנעשות בפייסבוק, נכנסים לקבוצה אליה משתייכים, קוראים, מגיבים, שולחים לייק וכו'. לעומת זאת לפעילות בפורום, נדרשת "פרוצדורה" מעט יותר ארוכה, של כניסה לכתובת הפורום עצמו.
• היתרון הקודם מוביל ליתרון נוסף, מאחר וכולם שם, זמן התגובה קצר יותר בפייסבוק מאשר בפורום.
• בפייסבוק ניתן לשתף ביתר קלות תמונות, סרטונים, מוסיקה...
• בפורום אתה מזוהה רק בשם או כינוי, יש אפשרות להוסיף תמונה, אך היא לא גלויה לצד השם. לעומת זאת בפייסבוק לצד השם מופיעה תמונה מזהה, דבר שלדעתי יוצר קירבה כלשהי בין החברים.
• קודם לכן ציינתי שהפייסבוק הוא אמצעי א-סינכרוני, אך יש בו את אפשרות הצ'ט שהוא סינכרוני (מיקום שונה אך בזמן אמת).
• הקלות הרבה של תגובת ה- LIKE, לחיצה קטנה על המילה וכבר הראיתי התייחסות כלשהי לדיון. בפורום ישנם אייקונים שונים שניתן להוסיף להודעה, אך התהליך ארוך יותר משליחת LIKE.

אני בטוחה שאם אוסיף ואקדיש זמן לנושא, אמצא יתרונות נוספים של הפייסבוק על-פני הפורום, אך קודם לכן, חשוב לי לציין חסרון אחד שמצאתי אך בעיניי משמעותי,

בכדי להשתתף בדיון בפייסבוק, יש להירשם ולהתחבר... לא כל אחד רוצה בכך, יש הרואים בפייסבוק (ואני ביניהם) משהו ממכר, חטטני, מבזבז זמן יקר, שיטוט אינסופי ללא מטרה ... (אך לאלו אתייחס בוודאי ברשומה נפרדת).

ואילו הפורום גם כן מצריך רישום, אך לא מקיף וכולל כמו הרישום בפייסבוק, מה גם שלפורום נכנסים, מתעדכנים, מעדכנים ויוצאים. 

מקום נוסף שלפורום יש יתרון על הפייסבוק, הוא בפורום לימודי של תלמידים בגילאי בית-ספר יסודי, להם מפאת הגיל אין אפשרות ליצור קבצה בפייסבוק.

עד כאן דעתי, ומה דעתכם?

האם גם אתם מרגישים שהפורום לא יאריך ימים???

                  או  

                                    hhttp://tinyurl.com/bujz7rx                                   http://tinyurl.com/cbqhoou

המשחק, אני ותלמידיי

בעבר הלא רחוק העליתי על הכתב בבלוג זה את תסכוליי, בעקבות חיפושיי אחר אתרים, תוכנות או משחקים לתלמידיי החינוך המיוחד הקשה (במקרה שלי פיגור בינוני-קשה), ועל כך שלא תמיד מצאתי את מבוקשי, שכן, אין הם מסוגלים לקרוא, וחלק לא מבוטל ממיומנויות המחשב דורש קריאה (אפילו שיטוט פשוט ברחבי האינטרנט), שלא לומר הבנה, שאינה מצויה בקרבם.

לא פעם הרגשתי, שאם רק הייתי יודעת איך, הייתי בונה משחקים מקוונים בעצמי לתלמידיי, בכל נושא שהייתי צריכה (מוכנות לחשבון, חגים, ניקיון והיגיינה או מיומנויות עצמאות אחרות וכו'), כמו שעשיתי עד לא מזמן בעזרת בריסטול, קלפים ומכשיר למינציה.
גם כשכבר מצאתי מחוללי משחקים הקיימים ברשת ורק נדרש לצקת לתוכם את התוכן, התאכזבתי לגלות שהם מבוססים על מלל, ואילו אני צריכה להתבסס על תמונות (שהרי הזכרתי קודם לכן שאין הם מסוגלים לקרוא).

והנה בימים אלו ממש נחשפתי בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים " בהנחיית פרופ' מיקי רונן, למחולל משחקים בשם "גלה את התמונה" (ומפה אני שולחת את הקרדיט והתודות למפתחיה), לתוכו אני יכולה ליצוק תכנים המתאימים לי או נכון יותר לומר מתאימים לתלמידיי.

רבה היתה שמחתי כשנתבקשנו להתנסות בשימוש במחולל הנ"ל.
השתמשתי בו יחד עם חברתי לספסל הלימודים, ליצירת משחק לתלמידיי.

למשחק קראנו התאמת מילה לתמונה
קוד כניסה למשחק: 197

רציונל המשחק: תמונות P.C.S הן סמלים מוסכמים שהומצאו במיוחד עבור לוחות תקשורת המשמשים אנשים בעלי קושי בהבעה ובדיבור. באמצעות הסמלים הם יכולים לתקשר עם הסביבה. התמונות והמילים שנבחרו עבור המשחק, מהוות חלק מהתכנית הבית ספרית. המלים הן מלים שמישות וחיוניות עבור התלמידים ולכן המשחק ישמש עבורם, דרך חווייתית נוספת לרכישת כישורי הבעה ותקשורת.

המטרות הלימודיות אליהן מכוון המשחק:

• התאמה חד חד ערכית בין מלה לתמונה
• זיהוי תמונות  P.C.S
• זיהוי מילים גלובליות מחיי היומיום

עליי לציין בעקבות התנסות של שימוש במחולל הנ"ל את הדברים הבאים:

• עד היום פגשתי מחוללי משחקים ללא אפשרות הכנסת תמונות (פרט לאפשרות בניית מצגת אינטראקטיבית ב-P.P.T). כאמור, האוכלוסייה שאליה מכוון משחק זה נזקקת לאלמנטים ויזואליים בעת תהליכים לימודיים. 
• המחולל יכול להתאים למגוון צרכים ונושאים לימודיים וניתן לעשות אדפטציה לאוכלוסיות שונות.
• יש הבדל בין דפדפנים שונים בעת עריכת המשחק (בגוגל כרום לדוגמא, מוסתרות פונקציות עריכה מסוימות).
• מחולל המשחק הינו ידידותי לעורך. בנוסף, למשחק מצורף מדריך הוראות ברור.
• המשחק ידידותי וברור לשחקנים.
• ההוראות מופיעות בחלון חדש (pop-up) ונמצאות לשימוש השחקנים בעת המשחק כולו.
• אין אפשרות עריכה רחבה (שינוי גופנים, צבעים, גודל תמונה וכו').

אסיים רשומה זו בנימה אופטימית,

שבסיום קורס זה יהיו באמתחתי מחוללים נוספים, 
בעזרתם אוכל לגוון את דרך הוראתי את תלמידיי.

לכניסה למשחק

תהיות בעקבות קריאת המאמר The city and country school: A progressive paradigm / Susan F. Semel

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך בישראל" בהנחיית פרופ' עמי וולנסקי נתבקשנו לקרוא את המאמר:

The city and country school: A progressive paradigm / Susan F. Semel

מאמר זה מתאר בית-ספר שהוקם בניו-יורק בשנת 1914 ע"י קרוליין פראט, שדגלה בגישה החינוכית הרואה את הילד במרכז. בית-הספר וצוותו צריכים להוביל את הילד למימוש מלוא הפוטנציאל המצוי בו וסיפוק סקרנותו הטבעית ע"י התנסות פעילה.

בית-הספר מיועד לילדים מגיל שנתיים ועד שלוש עשרה, ישנם 18 תלמידים בכיתה והוא ממומן ברובו ע"י ההורים.

בראשית ימיו התבסס בית-הספר על משחק ועבודה, דרכם האמינה פראט לומדים הילדים על החיים "האמיתיים". בהמשך, התגלגל בית-הספר לידיים אחרות, שהוסיפו וטענו כי הלמידה אצל ילדים רכים בשנים תתרחש תוך התנסות בסביבה הקרובה, וככל שיתבגרו יש להציג להם חומרים ומשימות מסובכים יותר, מהם יוכלו להשליך לתחומים נוספים.

בעקבות קריאת המאמר, עלו בי מספר שאלות לגבי בית-הספר המתואר בו:

•  מה עושים התלמידים בסיום כיתה ח', לאן הם עוברים משם, האם יש באזור מגוריהם בית-ספר המשך, הממשיך ודוגל בשיטת החינוך בה התחנכו עד כה?
• ואם התשובה לשאלה הקודמת היא לא, האם ההשתלבות בבית-ספר רגיל/מסורתי אינו יוצר בקרבם בעיה, אחרי חינוך מסוים לו היו רגילים במשך 10-11 שנים, שלפי המתואר שונה במהותו מבית-ספר מסורתי?

אתן כדוגמה את בתי-הספר הפתוחים שהיו נהוגים בישראל לפני כ-30 שנה, שבדרך כלל היו בתי-ספר יסודיים בלבד,וכשבוגריהם סיימו את כיתה ו' עברו לחטיבות ביניים ותיכונים רגילים, ושם נחשפו לראשונה לעובדה שיש מבחני בגרות בסיום הלימודים.

• האם מי שהכסף אינו מצוי בכיסו, לא יכול לרשום את ילדו לבית-הספר המוזכר? האם אין זה יוצר בית-ספר עליתיסטי?
• האם השיטה המבוססת על כך שהילדים לומדים דרך משחק, מתאימה לכל אחד? האם כל ילד יכול לעשות את ההעברה המתבקשת מעולם המשחק לעולם "האמיתי"?
• האם חינוך לא קונבנציונאלי בגיל הרך, אכן מכין את הילדים לבית-הספר, ואם לא, מה יקרה לאותו ילד במעבר לחינוך הרגיל?
• בזמן ניהולה של ג'ון מרי, האם העצמאות הרבה שניתנה למורים, לא היתה להם לרועץ? האם מספיקה הסתמכותם על דעת התלמידים בלבד, אם נהגו היטב או לא? להחליט החלטות משלך – האם לא מרגישים לפעמים כמו זאב בודד? האם לא חשובה עבודת הצוות, ההתחלקות, השותפות, הדיון בין חברי הצוות?
• האם ניתן ליישם את עקרונות השיטה של "החינוך המתקדם" גם בכיתות גדולות, למשל, כמו אלה שיש לנו בישראל? או/ו האם ניתן ליישם זאת גם בבתי-ספר שלא מתוקצבים באופן פרטי?

אינני חושבת שבסיום קריאת המאמר, יכולה אני לענות על כל השאלות הללו, וגם על אלו שכן,

אינני בטוחה שהתשובות שאענה לעצמי, ימצאו חן בעיני...

p://tinyurl.com/d5q2tqr

ביבליוגרפיה:

 Semel, S. F. (1999). The city and country school: A progressive paradigm.  In: S. F.,Semel & A. R., Sandovnik (Eds.), Schools of tomorrow, schools of today – What happened to progressive education (pp.127-137). New York: Peter Lang

http://tinyurl.com/d5q2tqr

אני וגוגל - עבר והווה

בימים אלו של תחילת הסמסטר האחרון של לימודי התואר בתקשוב ולמידה, אני מוצאת את עצמי עושה מעין סיכום ביניים, ביני לבין עצמי או יותר נכון ביני לבין מחשבי.

אודה ולא אבוש כי לפני שנתיים שלוש, השימוש העיקרי שלי בGoogle - היה בעיקר לחיפוש מתכונים, טיסות או מסלולי טיול בארץ או בחו"ל ומציאת תמונות בנושאים שונים...  במהלך לימודיי למדתי להכיר את נפלאות כלי ה- Google (ויודעת אני שעדיין לא את כולם אני מכירה ולא בכולם אני משתמשת). באתר הרשמי של Google , ישנה חלוקה לשני סוגי כלים: כלי חיפוש וכלי שיתוף ותקשורת.

אתחיל מכלי החיפוש:

היום בניגוד לעבר, בכל בעיה בה אני נתקלת, החבר הטלפוני שלי או גלגל ההצלה הוא קודם כל מנוע החיפוש של Google, אני מקלידה שאלה כלשהי וממתינה לתשובה...  דוגמה קטנה מלפני מספר ימים, רציתי לשנות את מועד הסריקה של האנטי וירוס, לא ידעתי איך עושים זאת, נכנסתי ל- Google הקלדתי שאלה וגיליתי איך לעשות את שרציתי, עוד דוגמה – בבקשה: בוקר בהיר אחד נכנסתי למחשב בכיתתי על מנת לבדוק דואר בתיבת הג'ימל, והנה גיליתי שאני חסומה לכניסה לג'ימל דרך מחשב זה, מיותר לציין שהפיוזים קפצו, הייתי בדרכי להתקשר לטכנאי המחשבים של ביה"ס, אך רגע לפני חיוג המספר, החלטתי לנסות לפתור את העניין בעצמי, שוב הקלדתי שאלה ב- Google, קבלתי תשובות ברורות יותר וברורות פחות, אך הצלחתי גם הצלחתי לנטרל את החסימה... והדוגמאות עוד רבות מספור, נעזרתי בגוגל למציאת פקודות HTML שהיו חסרות לי לבניית האתר שלי, מצאתי איך להקליט את מסך המחשב לעבודה אחרת שהייתי זקוקה לכך, ועוד ועוד....

כאמור, בכלי ה-  Google עסקינן,  פונקציה נוספת שהפכה לבת בית במחשב שלי Google Translate, אני והשפה האנגלית לא חברות כבר שנים רבות, ומה לעשות שהיום ללא שפה זו קשה להסתדר, לא אחת אני מוצאת עצמי מעתיקה מילה או משפט לא מובנים ונעזרת בשירותי התרגום של Google.

במקביל לכתיבת בלוג זה, אני כותבת את עבודת הסמינריון שלי, ושוב Google בא לעזרתי , הפעם בעזרת  Google Scholar, מנוע חיפוש זה מאתר את המאמרים המחקריים ברשת האינטרנט, ומציג הפניות למאמרים אחרים שמאוחסנים במאגרים מתמחים, שמרביתם בתשלום.

ולכלי השיתוף והתקשורת:

הראשון Google Docs, שאת נפלאותיו הזכרתי באחד הפוסטים הקודמים. אך אזכיר פה בקצרה, משמש ליצירה ושיתוף של מסמכים ברשת, צורת עבודה זו מאפשרת לגבות את כלי שיתוף המסמכים, לשתף אותם עם חברים ולגשת אליהם מכל מחשב בעולם המחובר לרשת.

Google Sites כלי נוסף של Google בו השתמשנו במהלך הלימודים, בבניית אתר חינמי ליחידת ההוראה.

ובל אשכח את Blogger המקום בו אני כותבת רשומה זו ממש בבלוג הלימודי שלי, גם כן כחלק ממשימות התואר.

ואציין ללא פירוט את Youtube, Gmail ו- Picasa.

וכל שנותר לי לומר, אין ספק, חיי השתנו לאור היכרותי עם הכלים השונים שחברת Google השכילה להמציא.

החלום ושברו

אני חושבת שזו הפעם הראשונה מאז התחלתי לכתוב את הבלוג שלי, שהכתיבה נעשית ללא טיוטה, ללא מחשבה לפני, קולחת לה מעצמה. ולמה?
אני מתוסכלת כל-כך, והיום שבת, אין לי כל-כך איפה להביע תסכול זה, מה גם שהבלוג סופג הכל, לא?

אז ככה, חזרתי השבוע לבית-הספר, אחרי שנת שבתון רוויה בחלומות, בתכנונים, במחשבות איך לשלב את המחשב בבית-ספרי (כזכור, חינוך מיוחד-פיגור בינוני-קשה), וכל זה בעקבות הלימודים והחשיפה לכלים ולאתרים השונים. כל כלי שנלמד, כל אתר שנחשפתי אליו, חשבתי, איך אשלב אותו בעבודה עם ילדיי המיוחדים???

במהלך השנה בה נעדרתי מבית-הספר, התבקשתי ע"י מנהלת ביה"ס למלא מסמך בשם תקשוב מוסדות החינוך המיוחד, מסמך אותו התבקשו למלא כל מוסדות החינוך המיוחד כחלק מתוכנית התקשוב, על מנת לצייד כל בי"ס בהתאם לצרכיו הייחודיים. לאחר עבודת תחקיר לא קטנה, נשלח מסמך זה חזרה למנהלת ובליבי תקווה, שעד שאחזור לעבודה, חלק מהדברים (מחשבים חדשים, חיבור לרשת, עזרים כמו מסכי מגע, עכברים מיוחדים, מקלדות מותאמות, תוכנות...) כבר יהיו בביה"ס.
ואכן בזמן חופשתי, התבשרתי ע"י חברותיי העובדות, כי ביה"ס רושת כולו, בכל כיתה יש שקע חיבור לאינטרנט. מייד התחלתי לחפש סרטונים ביוטיוב, אתרים עם משחקים אשר יכולים להתאים לאוכלוסייה ועוד ועוד... מגדלים באוויר.


ולמה מגדלים באויר? כי כשפתחתי את המחשב בכיתתי החדשה, יכולתי לגלוש ב-Ynet למשל, לפתוח אי מייל, אך בזה בערך תומצת העניין. נכנסתי ליוטיוב, והסרט לא עולה, נכנסתי לאתרי משחקים שונים ומשונים ושום-כלום. ולמה? מסתבר שמחשב בן כמה שנים טובות, שמערכת ההפעלה השוכנת בתוכו, היא Windows 98 , לא מסוגל לעשות שימוש נרחב באינטרנט.


ואני שואלת את עצמי, יופי, אז רשתו את כל ביה"ס , ומה הועילו חכמים, אם המחשבים כל כך ישנים??
אז אני יודעת שהכל שאלה של תקציבים, סדרי עדיפויות והמון אבל המון סבלנות... ומה לעשות שהאש בוערת  בעצמותיי?

הבטיחו שתוך שלוש שנים תושלם ההצטיידות, אינני יודעת אם לצחוק או לבכות.

והנה תמונה שמביעה את רחשי ליבי בימים אלו.

http://short.urls.co.il/66145n

הערכת עמיתים כאסטרטגיית הוראה

השבוע, כחלק מחובת ההשתתפות בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" בהנחיית דר' אתי כוכבי, נדרשנו לבצע הערכת עמיתים. זו לא הפעם הראשונה במסגרת תואר זה, שאנו נדרשים לכך, הערכנו גם את עבודותיהם של חברינו לספסל הלימודים (או במקרה זה, נכון יהיה לומר, חברינו לקבוצת הפייסבוק...) בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים" עם דר' חגית מישר-טל.

מהי הערכת עמיתים? פרופ' מיקי רונן מהמכון האקדמי טכנולוגי בחולון כתבה כך: "הערכת עמיתים   (peer evaluation/assessment)  היא אסטרטגיית הוראה, שבה הסטודנטים מתבקשים להעריך זה את עבודתו של זה. הערכת עמיתים יכולה להתמקד בתוצרים או בתהליך, וניתן לאפיין אותה באמצעות ממדים שונים הקשורים למטרות הפעילות, לסוג תכנים ולאופן ניהולה (Topping, 1998). אפיונם והצגתם של קריטריוני ההערכה מהווה מרכיב חשוב בהערכת עמיתיםMiller, 2003) )".

עוד הוסיפה פרופ' רונן, כי "מחקרים רבים מדווחים על הערכת עמיתים כגישה יעילה להעצמת תהליך הלמידה, להגברת המוטיבציה ולטיפוח כישורים פרופסיונאליים, ושיטה זו מיושמת בהצלחה במערכת ההשכלה הגבוהה בעולם, בתחומי תוכן רבים"

איך נעשה הדבר בפועל?
ניתנת לחברי הקבוצה משימה בקבוצה, זוגות או יחידני, במקרה שלנו בקורס הראשון אמורים היינו לפתח פעילויות מתוקשבות בנושא לימודי, ובקורס שני לנתח תוכנית תקשוב של אחת ממדינות העולם.
ניתן deadline לסיום העבודה והצגתה בפורום או בפייסבוק (ע"פ אפיון הקורס). לאחר ההגשה החלה הערכת עמיתים. במקרה זה זו הערכה איכותנית מעצבת.
הערכת עמיתים טובה, תהא זו שתעשה בעזרת מחוון (כלי שנועד לספק הכוונה והערכה כיצד להעריך ביצועי למידה).

להערכת עמיתים יש השפעה משמעותית על הלמידה:

• העמקת תהליך הלמידה
• למידה מדוגמאות של אחרים
• למידה מהמשוב עצמו

המקטרגים יטענו שלהערכת עמיתים נדרשת השקעה רבה מצד הלומד.

מההתנסות שלי בסוג זה של הערכה, ובמיוחד כשנעשה בכלים כמו פורום או פיסבוק, בהם כל העבודות גלויות לעיון כולם, מצאתי עושר של נושאי לימוד, רעיונות לפעילויות ולאמצעי המחשה.    גם אם הנושא או הרמה לא בהכרח מתאימים לצרכי ההוראה שלי, באפשרותי לעשות אדפטציה לדברים.

לקרוא את ההערכה שקבלתי, גורמת לי להרהר שוב בנבכי העבודה, במקרה הצורך לתקן, לשנות, להרחיב, להסביר ולפעמים להיחשף לעוד נקודות עליהן לא חשבתי מלכתחילה.

אין ספק, שהערכת עמיתים "גוזלת" זמן, אך יצאתי  ממנה כששכרי בידי.

ביבליוגרפיה:

הצעה לקרן המחקר - מיט"ל 2003

הערכת עמיתים מתוקשבת בהוראה אקדמית בישראל

פוטנציאל, אתגרים ומודלים פדגוגיים

מוגש על ידי:  

פרופ' מיקי רונן וד"ר דורותי לנגלי, מכון אקדמי טכנולוגי חולון 

ד"ר דינה לבל, בית הספר למקצועות הבריאות אוניברסיטת ת"א

מחשב ללא כאבים

כאבי גב תחתון, כאבים בצוואר, חגורת הכתפיים מציקה, כאב חד בפרק כף היד, ראש כואב, עיניים דומעות, שורפות או צורבות, הרדמות של כפות הידיים ו/או האצבעות...

אם גם אתם סובלים מאחד או יותר מהסימפטומים הללו, וגם אתם מבלים שעות רבות ביום מול המחשב, סביר להניח שאתם סובלים מתופעות לוואי של השימוש בו!!

ובכן, מאז שיצאתי לשנת שבתון והתחלתי את לימודיי לתואר השני, אני מוצאת עצמי יושבת מול המחשב (לא נעים לומר) מעל לעשר שעות ביום ברציפות, עם גיחות קצרות למילוי צרכיי הבסיסיים ביותר.

לא אחת אני מרגישה בחלק מהתופעות שמניתי קודם לכן, לא נעים כלל וכלל..

ובכן חבריי מכורי המחשב, אם מרצון ואם מכורח המציאות, דעו לכם, ישנם פתרונות למכאובים הללו, בעזרת מספר טיפים פשוטים, אפשר להקטין ואף למנוע את נזקי השהות הארוכה מול המחשב.

בעזרת חיפוש מהיר בגוגל, תחשפו לעצות, תרגילים, סרטוני הסבר וכו' מפי בעלי מקצוע שונים, כמו: אורטופדים, כירופרקטורים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ועוד.

כדאי לקחת לתשומת ליבנו את הנאמר שם, בכדי לצמצם את הנזקים שאנו גורמים לגופנו, ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא!

אזכיר מספר עצות:

• לשנות תנוחת ישיבה כל מספר דקות
• לקום ולבצע פעילות גופנית קצרה בכל כמה דקות
• ביצוע תרגילים לעיניים, מצמוצים תכופים ועצימתן למנוחה
• בניית סביבת עבודה נכונה מבחינה ארגונומית
• ביצוע תרגילי מתיחה לאיברים השונים

מצרפת סרטון אנימציה העוסק בכללים של עשה ואל תעשה בזמן הישיבה מול המחשב.

פייסבוק בשרות המחאה

                 

כל מי שיש לו חשבון פייסבוק, בוודאי נתקל לאחרונה בסלוגנים מאין אלו על הקיר שלו.
מסתמן כי רשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק, משמשות כפלטפורמה נוחה להתארגנות של מחאה.

אז איך בעצם הכל התחיל?

מחאות ציבוריות אינן דבר חדש, תמיד יש קבוצה בציבור שמרגישה מקופחת, מתוסכלת, מיואשת, רוצה שינוי וכיוצא באלה...
אם בעבר הלא רחוק כדי להביע את הרגשות הללו בפומבי, נדרשה התארגנות בת מספר חודשים: החל בהעברת טלפונים, מציאת מקום מפגש, עריכת סקרים, יציאה לתקשורת, פרסום וכו'.

היום, בעידן הפייסבוק נעשה הדבר יותר קל, פתאום קם אדם (אנונימי, ראו מחאת הקוטג') בבוקר ומחליט שהוא רוצה לזעוק את כאבו. הוא מפרסם על הקיר שלו את קולות המחאה. מקורבים לו רואים זאת, שולחים לייק, מעבירים הלאה לחברים וכך מתפשטת לה המחאה כמו אש בשדה קוצים.

וכל זה נעשה

·         בחינם, הפרסום בפייסבוק נעשה ללא צורך בהוצאות כספיות.

·         במהירות, כבר אין צורך לכתוב אי-מיילים או להתקשר בטלפון.

·         אפשרות לראות מהי דעת הקהל, ע"י קבלת תגובות, קבלת לייקים, כבר אין צורך בעריכת סקרים.

·         תאום בדרך קלה ומהירה. בפייסבוק יש פונקציה המאפשרת יצירת אירוע, מפורסם מקום, זמן ואפשרות לאישור/אי אישור הגעה.

·         העברת מסרים לקהלים גדולים.

אסכם ואבהיר, הפייסבוק לא הוא זה שעושה את המחאה, הוא קרש הקפיצה להתאחדות של האנשים, להתארגנות שמאוחר יותר יוצאת לרחובות.

הטכנולוגיה אינה המחאה, היא רק מהווה לה פלטפורמה.


ימים יגידו, איך נבחרי הציבור שלנו יעשו שימוש בפייסבוק לקראת הבחירות הבאות, נחכה ונראה.

שיר המחאה ע"פ שירה של נעמי שמר א"ב:

איך ללמוד? מטעויות

 "איך ללמוד? מטעויות", זהו שמו של סרט, שהציגה לנו דר' ליאת אייל בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע".




בסרט מתארת המורה דיאנה לאופנברג את השינויים שעברו על מקורו של המידע, מאז ימי בית-הספר של סבתה ועד היום.
בשנות השלושים של המאה הקודמת, כשסבתה למדה בבית-הספר, המידע היה מצוי ברשות המורה. התלמידים באו לבית-הספר על-מנת לקבל את המידע שנמצא בראשו של המורה.
דור לאחר מכן, בימי בית-הספר של אביה, עדיין הידע היה מצוי אצל המורה, ובבית-הספר הוא עבר ממנו אל התלמיד. התלמיד היה צריך לזכור את המידע בראשו (הזיכרון הנייד היה ראשו של התלמיד).
בדור שלה, המידע כבר היה מצוי באנציקלופדיה, וכשנזקקה לו, פתחה את האנציקלופדיה ומשם קיבלה אותו.
היום, כשגברת לאופנברג משמשת כמורה (בעידן האינטרנט), המידע מצוי בשפע, וכבר לא נמצא רק אצל המורה, כי אם ברשת וכבר אין צורך לזכור אותו בראש, אזי התלמיד לא צריך לבוא לבית-הספר בשביל לקבל מידע.

לטענתה של לאונפברג, היום אין צורך במורה שיעביר את המידע לתלמידיו, על המורה להציב בפניהם בעיה כלשהי, ואלו יצטרכו להגיע לפתרון בדרך אוטנטית, חוויתית, יצירתית ע"י חקירה וניסיון.

וגולת הכותרת של הסרט, כלמידה לא ייחשב להעביר לתלמיד מידע ואח"כ לבחון אותו במבחן רב-ברירה (או בשפת העם - להקשיב, לשנן ולהקיא...).
למידה תחשב חקירה, התנסות, חיפוש פתרונות...
לא אחת, למידה מסוג זה תביא לטעויות, אך התהליך שהביא לכישלון, הוא למעשה המלמד והמעשיר.


שם הסרט "איך ללמוד? מטעויות", תוהה אני, האם במערכת החינוך שלנו לא לומדים מטעויות? ולמה כוונתי? הרי נדמה שכבר ברור לכל, שתפקידו של המורה בימינו כבר איננו העברת מידע, ושעלינו לדבוק בגישה הקונסטרוקטיביסטית, המדברת על למידה תוך שיתוף פעולה ודיאלוג, יישום המידע והפיכתו לידע, תהליך הלמידה נמצא במרכז ולא התוצר וכו'.
ואם אנו מבינים כל זאת, איך נסביר את העובדה שבשנות התיכון עדיין מחכות לתלמידנו בחינות הבגרות, ובכניסה למוסדות להשכלה גבוהה הבחינה הפסיכומטרית???

ברור לי שהגישה והשיטה צריכות להשתנות, וברור לי שדברים לא נעשים מהיום למחר.
אך חשוב להתחיל, יש לחשוב על שיטה אחרת להערכת התלמידים ודרך קבלתם ללימודים גבוהים.

להתחיל מצעד קטן לשינוי גדול.

החינוך המיוחד, לאן?

במהלך השבועות האחרונים נחשפתי במסגרת לימודיי לתוכנית התקשוב של ישראל.

סיקרן אותי לראות מה נכתב בה לגבי החינוך המיוחד, שהרי כזכור, אני בוגרת מגמת חינוך מיוחד, ומזה כעשר שנים עובדת בבי"ס לתלמידים בעלי פיגור בינוני-קשה ולקויות נלוות (אוטיזם, שיתוק מוחין, ליקויי חושים, הפרעות התנהגות, הפרעות קשב וריכוז ועוד...).

במהלך חשיפתנו לתוכנית התקשוב נפגשנו עם מר רוני דיין מנהל גף יישומי מחשב במשרד החינוך, שהביא בפנינו את התוכנית על עקרונותיה, חידושיה ומהלך ביצועה בפועל.

כשנשאל "ומה לגבי החינוך המיוחד?" , חילק את תשובתו לשלוש:

1.      מסגרות החינוך המיוחד שנמצאות בתוך בתי-ספר רגילים, יצטיידו ויטלו חלק בתוכנית, כמו שאר כיתות ביה"ס בו הן נמצאות.

2.  לגבי המתיאו"ת (מרכז תמיכה יישובי אזורי), מתגבשת תוכנית בימים אלו.

3.  ואילו לגבי החינוך המיוחד הכולל בתי-ספר מיוחדים, נאמר שהאחריות להם היא באגף לחינוך מיוחד במחוזות.

לאותם בתי-ספר הכלולים בסעיף 3 ארצה להתייחס, אכן, לפני מספר חודשים קיבלה מנהלת ביה"ס מכתב מהאגף לחינוך מיוחד, בו התבקשנו למלא טופס המפרט את צרכי ביה"ס בכל הקשור להצטיידות בנושא התקשוב.

אני חושבת שזה נכון לעשות זאת כך,  ההצטיידות בחינוך המיוחד שונה מאוד מבחינוך הרגיל ואף שונה מאוכלוסייה לאוכלוסייה בתוך החינוך המיוחד עצמו. למשל: בביה"ס כדוגמת זה שאני מלמדת בו, אין צורך בלוח חכם בכל כיתה (שהרי הוא "חכם" מידי בשבילנו), גם אין צורך במקרן בכל כיתה. אך כן חשוב שיהיו 3-4 מקרנים ניידים בביה"ס, שניתן יהיה להעבירם בין הכיתות ע"פ הצורך. כמו כן, חשוב שבכל כיתה יהיה לפחות מחשב אחד תקין, חדיש המחובר לרשת בפס רחב. בנוסף אנו זקוקים לעזרים נוספים, כמו: מסכי מגע, מקלדות בעלות מקשים גדולים, מתגים שונים, תחליפי עכבר, לומדות מתאימות וכו'.

לומדות? בוודאי יורמו מספר גבות, שהרי היום ממעטים להשתמש בלומדות (אם בכלל), אך כשרוב סביבות הלמידה הקיימות בשוק (בריינפופ, גלים, אופק, אלנט, עת הדעת וכו') אינן מתאימות לתלמידנו, מאחר והחינוך המיוחד הוא קשת רחבה מאוד של אוכלוסיות החל ממחוננים (כן, כן גם הם נחשבים לחינוך מיוחד), דרך כאלה שהם בעלי אינטליגנציה תקינה אך קיימות בעיות מוטוריות קשות, ליקויי למידה ברמות שונות, לקויות שפה, לקויות חושים (לקות ראיה/שמיעה), פיגור על סוגיו השונים ועוד...

מהתבוננות בקשת רחבה זו, ניתן להבין שאין סביבה לימודית אחת שתוכל לתת מענה לשלל סוגי הלקויות. ולכן עלינו להשתמש במה שיש. ואכן יש לומדות רבות (עם הפלוסים והמינוסים שבהן), שפותחו עבור האוכלוסיות בעלות הצרכים המיוחדים.

אך כפי שכבר השכלנו להבין, אין זה מספיק להצטייד. תוכנית התקשוב העמידה במרכז הבמה את המורה ופיתוחו, לדעתי זו מטרה מאוד חשובה בכלל ובחינוך המיוחד בפרט.

כאמור, יש קושי במציאת חומרים מתאימים עבור חלק מאוכלוסיות החינוך המיוחד, השונות כל כך גדולה ביכולות, בצרכים, במוגבלויות השונות שיש להתייחס אליהן וגם בנושאים הנלמדים.

על כן לא אחת אנו מוצאים עצמנו כממציאים את הגלגל וכתופרי חליפות המתאימות ספציפית לתלמידנו. וכדי שנהיה תופרים טובים, יש להכשירנו לכך. הכשרה כוללת לגבי השימוש במחשב כאמצעי הוראה ולמידה בכיתה והן הכשרה ספציפית של בניית פעילויות המתאימות לאוכלוסייה, שכן אני חוזרת ומזכירה, יש לנו קושי בשימוש בסביבות הסגורות והפתוחות הקיימות.

אסכם ואומר, שאני רואה באור חיובי את העובדה שהפנו את כל הקשור בתקשוב החינוך המיוחד לאגף לחינוך מיוחד, שכן אין ספק שהם הגוף הקרוב ביותר לשדה/לשטח. כולי תקווה כי מהלך הטמעת התקשוב בבתי-הספר שלנו, יהיה לא פחות רציני ובעל חשיבות כמו שאמור להיות בחינוך הרגיל. אמן!!!

מצרפת קישור לאתר של חברת פור.אי.די המייבאת ומשווקת חומרי תוכנה וחומרה שפותחו במיוחד עבור אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. בשיטוט באתר, ניתן להתוודע לעזרים שונים ולתוכנות אשר בעזרתם גם תלמידנו יכולים ליהנות  מלמידה בסביבה מתוקשבת.

קישור נוסף הוא לקטע בהרצאתו של מר רוני דיין, בו הוא מסביר לגבי יישום תוכנית התקשוב בחינוך המיוחד (בין הדקות 39:30 - 42:31).