יום שבת, 31 בדצמבר 2011

כתיבה בסמלים


הפעם ארצה להתייחס, לתוכנה בה אני עושה שימוש בעבודתי בשם "כתיבה בסמלים".  
"כתיבה בסמלים היא תוכנת עיבוד תמלילים, העושה שימוש בייצוגים גרפיים (סמלים) לכתיבה, לתקשורת ולהבעה. התוכנה מעבדת ומתרגמת באופן אוטומטי מילים לסמלים, ולהיפך, ונתמכת ע"י מנגנון קריינות (קולן).
הודות למרכיבים אלה, התוכנה היא כלי משוכלל ייחודי לתקשורת תומכת וחליפית (תת"ח), לכתיבה עצמאית או נתמכת, לפעילויות לימודיות ומשחקיות ולהכנת לוחות ממוחשבים ומקורינים.
התוכנה מתאימה לאוכלוסיות שונות ולצרכים רבים: מתמיכה בראשית הקריאה של ילדים עם לקויות שונות ועד לילדים ולמבוגרים הנעזרים בה לצורך תת"ח". מתוך: http://smalim.cet.ac.il/info.asp

כאמור, ניתן להשתמש בתוכנה למטרות שונות ולאוכלוסיות שונות.
אני אספר על השימוש שנעשה בה בבית-ספרינו, שהוא כזכור בי"ס לילדים בעלי פיגור בינוני-קשה ולקויות נלוות (אוטיזם, שיתוק מוחין, לקויות חושים, הפרעות קשב וריכוז וכו').
בשל הלקות המרכזית של תלמידינו אין הם מצליחים לרכוש את הקריאה, חלקם מצליחים לרכוש מספר מילים באופן גלובלי (תבנית המילה).
תוכנת "הכתיבה בסמלים" בכל זאת מאפשרת לתלמידים לקרוא טקסט קצר, המורכב מסמלים.

איך נעשה הדבר בפועל?
המורה מקלידה בתוכנה מילה, משפט או קטע קצר, תוך כדי הקלדת המילים, מופיעים מעליהן סמלים המבטאים את המילה. ישנן מילים רבות שיש להן יותר מסמל אחד, ואז איש הצוות (מורה/קלינאית תקשורת) בוחרת באפשרות המתאימה יותר, אנו משתדלים לעבוד בכל ביה"ס עם אותם סמלים בכדי ליצור אחידות.
לאחר הכנת והדפסת הדף, התלמיד לומד לזהות את הסמלים החדשים ויכול לקרוא את הכתוב.

בכיתתי אני נוהגת לכתוב יחד עם הילדים הודעות להורים. הקשר היומיומי  עם ההורים נעשה באמצעות מחברת קשר, לא פעם אנחנו מצרפים למחברת דף כתוב בסמלים, ואני מציעה להורה לבקש מהילד לקרוא את ההודעה למשל: מחר באים בחולצה לבנה או היום למדנו על חג החנוכה...

שימוש נוסף נעשה בתוכנה בזמן לימוד של נושא (חג, עונה או כל נושא אחר), התלמיד ואני כותבים יחד סיפור קצר/דף מידע. בעזרת שאלות מכוונות שלי, מספק לי הילד תיאור קצר אותו אני מקלידה ומתקבל סיפור בסמלים, אותו התלמיד יכול להקריא.

לתלמידים שאינם מסוגלים להפיק (להשמיע) מילים, אני מקריאה את הטקסט המלווה בסמלים, התלמיד מזהה את התמונות ועוקב עם האצבע אחר ההקראה.
לפני מספר שנים ערכנו טקס בר מצווה בבית-כנסת של היהדות המתקדמת, בו התלמידים הקריאו מספר משפטים (כתחליף להפטרה) באמצעות טקסט ב"כתיבה בסמלים".

אני אישית נוטה להשתמש בתוכנה זו עם תלמידיי ממספר סיבות: 

  • מתוך תחושה שזו איזושהי דרך לתת להם תחושה של התקרבות לנורמה - גם אני יכול לקרוא.
  •  דרך להבעה עצמית (התלמיד מכתיב לי).
  •  עוזר לתלמידים עם קשיי שליפה. רוצים לספר משהו אך מתקשים, העובדה שיש מול עיניהם משפטים בתמונות, עוזרת להם לספר את שרצו והתקשו.
  • הסמל מהווה תומך למילה, יש מילים שנעשה בהן שימוש פעמים רבות, ולאחר זמן מה, התלמידים מזהים אותן באופן גלובלי, גם ללא תמיכה של הסמל/תמונה.
  • יתרון חשוב שיש לתוכנה, היכולת להוסיף תמונות מגורם חיצוני (תמונות הילד, המשפחה, בע"ח שמגדל, מקום שביקר וכו').

דוגמה למכתב אותו כתבנו בכיתה ונשלח הביתה, על מנת שהתלמיד יוכל להקריא להוריו:






יום שבת, 24 בדצמבר 2011

מערכת החינוך של ישראל נכנסה למאה ה-21?


יין צ'אנג צ'נג במאמרו "חזון חדש של בתי-ספר בניהול עצמי:גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית" מתייחס למערכת החינוך במאה ה-21. הוא טוען כי על הפרדיגמה להשתנות, מפרדיגמה מסורתית לפרדיגמה משולשת חדשה. במילה משולשת כוונתו לגלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית (אינדיבידואליזציה). ומה לשלוש המילים הללו ולחינוך?
גלובליזציה – לימוד באתרי אינטרנט, לימוד מהאינטרנט, ביקורים בינלאומיים, חילופים בינלאומיים, שיתוף פעולה בינלאומי בהוראה ובלמידה.
לוקאליזציה – מעורבות הקהילה וההורים בחינוך בית-הספר, שיתוף פעולה בין הבית לבית-הספר, יישום בית-ספר בניהול עצמי, תכנית של בית-הספר ותוכנית לימודים בזיקה לקהילה.
התאמה אישית – להביא לידי מירב המוטיבציה, היוזמה והיצירתיות של תלמידים ומורים ע"י בין היתר, למידה עצמאית, השגת הגשמה עצמית ויוזמה עצמית, לענות על הצרכים האישיים המיוחדים ולפתח בקרב התלמידים אינטליגנציות מרובות תלויות הקשר.

בשימושו של כותב המאמר במושג פרדיגמה מסורתית, כוונתו למערכת חינוך בה כל פעילויות הלימוד נעשות בבית-הספר בזמן נתון, ע"י מספר מצומצם של מורי בית-הספר ומחומרים שהוכנו על-ידם מבעוד מועד. המורה הוא מרכז החינוך, הוא בעל הידע, אותו הוא מעביר לתלמידיו ע"פ תוכנית לימודים סטנדרטית ובעזרת ספרי לימוד וחומרי למידה מוגבלים שבתי הספר ורשויות החינוך מכתיבים.

ואני שואלת את עצמי, מבחינה כרונולוגית אנו חיים במאה ה-21, אך האם מערכת החינוך שלנו, פה בישראל גם כן נכנסה למאה החדשה???
גלובליזציה, לוקאליזציה והתאמה אישית הן מילים יפות (בתיאוריה), אינני רואה שהן נכנסו לבתי-הספר.

וכי איך אפשר שאותה פרדיגמה משולשת תתממש, בזמן שאנו נמצאים עדיין בעידן שבו הסטנדרטים מבצבצים לנו מכל עבר (מבחני מיצ"ב, דירוג תיכונים ע"פ ציוני בחינות הבגרות, מבחני הפסיכומטרי ככרטיס כניסה למוסדות להשכלה גבוהה...)?
היכן יש מקום ליוזמות, להגשמה עצמית, לפיתוח אינטליגנציות מרובות כשבית-הספר נחשב "לבית-חרושת לציונים"?

עוד הזכיר כותב המאמר את הצורך ב"למידה מותאמת אישית", מתוך הנחה שהילד עומד במרכז החינוך, תהליך הלמידה יענה על צורכיהם ועל תכונותיהם האישיות של התלמידים. הפוטנציאל של כל תלמיד והאינטליגנציות המרובות. כל תלמיד וסגנון הלמידה שלו, תוכניות מותאמות אישית. למידה היא תהליך של הגשמה עצמית, גילוי, התנסות וחשיבה.
האם אין הוא מתבסס בדבריו על חזונו של דיואי והחינוך הפרוגרסיבי המדבר על "הילד במרכז"?
האם במערכת החינוך הרגילה (ולא בבתי-ספר דמוקרטיים, פתוחים וכיוצא באלה) יש כיום משהו מבין אלה?

אסיים בתקווה, שמערכת החינוך בישראל תשכיל לאמץ את רעיון ה"פרדיגמה המשולשת" וגם תלמידינו ומורינו יזכו להיות חלק מחינוך גלובאלי, לוקאלי ומותאם אישית.




ביבליוגרפיה:
צנג', י' צ' (2003). "חזון חדש של בתי-ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה ואינדיוידואליזציה". בתוך: ע' וולנסקי וי' פרידמן (עורכים), בתי-ספר בניהול עצמי-מבט בינלאומי (עמ' 29-55). ירושליים: משרד החינוך

יום שבת, 17 בדצמבר 2011

מה משחק יכול לעשות


בעודי מעלעלת במוסף המחשבים של "ידיעות אחרונות" (כן, לפעמים אני קוראת בעיתון אמיתי מנייר, זה המלכלך את הידיים....) "תפסה" את עיניי כתבתו של ארז רונן "מה משחקים יכולים לעשות". הכתב מונה מספר יתרונות ייחודיים שיש למשחקי המחשב ביניהם: "המשחקים מציגים תרחישים דמיוניים מרתקים, מספקים פידבקים חיוביים על בסיס קבוע וכשמסיימים את השלב האחרון בהצלחה – מרגישים סיפוק שקשה לתאר במילים" (צילום הכתבה מופיע למטה).

כתבה זו החזירה אותי לשיעוריה של פרופ' מיקי רונן בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים", בו אנו לומדים לנתח משחקים לימודיים מתוקשבים: לבדוק האם המשחק עונה על המטרות הלימודיות שלשמן הוא פותח, סוג המשוב, האם המשחק מפתח סקרנות ואם כן איזו, שליטה, סוג דמיון (פנימי או חיצוני) ועוד ע"פ הטקסונומיה של Malone .

לא אחת נאמר על משחקי המחשב, שרבים מהם מעודדים אלימות, שהם ממכרים, גורמים לבידוד חברתי, פוגעים בראייה וכו' ...

אין ספק וחשוב לזכור, שהמשחק במחשב אינו תחליף למשחק עם חבר בחצר, הקשבה לסיפור לפני השינה או קריאת ספר, כי אם, כלי נוסף שיכול להעשיר את הילד בפיתוח חשיבה אסטרטגית, קשר עין-יד, שיפור זמן התגובה, הגברת סבלנות, פתרון בעיות, חשיפה לשפה האנגלית, עבודה על כישורים חברתיים (משחק בזוגות, בקבוצות, טורנירים), פיתוח דמיון, פיתוח חשיבה מהירה ומופשטת, פיתוח שפה, ריכוז, מצבי סימולציה ואחד הדברים החשובים ביותר שמשחק מחשב עושה לילדים ... שהם לומדים מבלי שירגישו שהם עושים זאת...

אל לנו לטמון ראשינו בחול, עלינו כמבוגר האחראי לקחת את התפקיד של המכוון, העוקב זה שעם האצבע על הדופק ולבדוק מהו תוכן המשחק, עם מי הילד משחק, כמה שעות ביום הוא משחק וכן לחזור ולרענן יחד איתו את כללי הזהירות של גלישה באינטרנט, אך לשלול את משחקי המחשב בטענות שונות ומשונות יהיה לא רציני ולא מקצועי.

סרטון המדבר על ההשפעות של משחקי המחשב





יום שבת, 10 בדצמבר 2011

למידה מרחוק לא רק במרכז ללימודים אקדמיים...

עמי סלנט במאמרו "אפשר גם אחרת: תכנון יום לימודים שבועי מקוון קבוע בבי"ס התיכון בישראל" מעלה את הסוגיה של קיום יום לימודים מקוון פעם בשבוע בבתי-הספר התיכוניים בישראל.
ולמה התכוון המשורר בדבריו?
המורים יכינו מבעוד מועד מרכז משאבים מתוקשבים ומאגר משימות מקוונות, תלמידי השכבה יישארו בבית ביום קבוע בשבוע, אין זה יום חופשי, כי אם יום לימודים לכל דבר, אלא שהלמידה הינה למידה עצמית ו/או שיתופית הנעשית דרך החיבור לרשת באמצעות פורום, רשת חברתית, בלוג וכו'.
המורים ישבו בבתי-הספר מול המחשבים, ויעקבו אחר התקדמות הלימוד של תלמידיהם.

בארץ ימי הלימוד המקוונים הם עדיין בגדר המלצה, לעומת זאת, ישנן מדינות בארה"ב כמו: פלורידה, איידהו, טנסי ומישיגן שחוקקו חוק המחייב כל תלמיד תיכון ללמוד לפחות קורס מקוון אחד במהלך שנות לימודיו, ללא זה לא יוכל לקבל תעודה המעידה על סיום לימודיו בתיכון.

וכהרגלי בקודש, אנסה למנות את היתרונות והחסרונות של יום לימודים שכזה:
יתרונות:

  • יציאה מהשגרה של המבנה הקיים של יום הלימודים הן למורה והן לתלמיד: זמן (שיעור במהלך יום הלימודים), מקום (כיתה בביה"ס) וסיטואציה של מורה מול כיתה.
  • העלאת המוטיבציה ללמידה ולהוראה, כתוצאה ממשהו חדש, מלמידה/הוראה בדרך אחרת...
  • העברת האחריות ללמידה מהמורה לתלמיד. הלומד העצמאי.
  • הכנה ללימודים גבוהים (בהם כבר מתקיימים קורסים בדרך זו).
  • עבודה על מיומנויות תקשוב גם בקרב התלמיד ובוודאי בקרב המורה.
  • למידת מיומנויות למידה שיתופית: עבודת צוות, חלוקת עבודה, דו-שיח, הקשבה לאחר...
חסרונות:
  • לדעתי כדי שהלמידה תהיה משמעותית, למידה מקוונת צריכה להיות מלווה ב 2-3 מפגשים פנים מול פנים או במפגשים סינכרוניים כדוגמת interwise.
  • העדר חופש הבחירה, האם למידה מרחוק מתאימה לכל אחד? האם לא "נאבד" חלק מתלמידינו?
מעניין לבדוק איזה אחוז מבתי-הספר התיכוניים בישראל
 מקיימים יום לימודים שבועי מקוון, 
והאם לא כדאי להכניס נושא זה לתוכנית התקשוב הלאומית???


                            


ביבליוגרפיה:

יום שבת, 3 בדצמבר 2011

האם לפורום יש מקום בעידן הפייסבוק?


עד לא מזמן נהגתי לבקר מידי פעם ב"פורום משפחות אנשים עם פיגור" של תפוז.
לפני כחודשיים לערך, נכנסתי כהרגלי, לראות מה חדש, באיזה נושא "חם" דנים הפעם חברי הפורום, ואת פניי קיבלה הודעה
"עקב מיעוט הפעילות ועקב העובדה כי נכון לעכשיו, אין גולשים המעוניינים לקחת על עצמם את ניהול הפורום, הוחלט לסגור את הפורום".
לא אני היא זו שאשקוט על השמרים, נברתי, בררתי, הפעלתי קשרים וגיליתי שנפתחה קבוצה סגורה בשם זה בפייסבוק.

אני משערת שאין זה הפורום היחיד שנסגר והעביר את פעילותו לפייסבוק. למה? מהם היתרונות של הפייסבוק על פני הפורום?
אנסה לענות על כך (לצערי, לא מצאתי לכך הוכחות מחקריות, הייתכן שנושא זה עדיין לא נחקר??? אם לא הייתי בעיצומו של כתיבת סמינריון בנושא אחר, הייתי בוחרת לבדוק את השאלה המופיעה בכותרת פוסט זה).

הפייסבוק והפורום שניהם אמצעי א-סינכרוני לתקשורת/לדיון (מיקום שונה וזמן שונה). בשניהם אנשים מעלים נושאים, שאלות והאחרים מגיבים. שניהם יכולים להיות סגורים או פתוחים לקהל הרחב, בפייסבוק ישנה אפשרות ליצירת קבוצה סגורה, שרק לאחר אישור החברות, ניתן להיות שותף לה, כנ"ל בפורום, ניתן ליצור רשימה סגורה של חברי הפורום וזר לא יוכל לראות את הנעשה בו.

שניהם ממלאים בעצם את אותו ייעוד, אמנה מספר דברים שבעיני נמצאו כיתרון של הפייסבוק על-פני הפורום:
  •  בכל מקרה האנשים כבר שם (בפייסבוק), הם אינם צריכים להיכנס לכתובת נוספת, כדי לראות את הנעשה בפורום. אין זה סוד שכיום האנשים "מבלים" בפייסבוק דקות ואף שעות לא מעטות במהלך היום, תוך כדי התעדכנות בקיר האישי, רישום סטטוס חדש, איתור חבר ושאר פעולות שנעשות בפייסבוק, נכנסים לקבוצה אליה משתייכים, קוראים, מגיבים, שולחים לייק וכו'. לעומת זאת לפעילות בפורום, נדרשת "פרוצדורה" מעט יותר ארוכה, של כניסה לכתובת הפורום עצמו.
  • היתרון הקודם מוביל ליתרון נוסף, מאחר וכולם שם, זמן התגובה קצר יותר בפייסבוק מאשר בפורום.
  • בפייסבוק ניתן לשתף ביתר קלות תמונות, סרטונים, מוסיקה...
  • בפורום אתה מזוהה רק בשם או כינוי, יש אפשרות להוסיף תמונה, אך היא לא גלויה לצד השם. לעומת זאת בפייסבוק לצד השם מופיעה תמונה מזהה, דבר שלדעתי יוצר קירבה כלשהי בין החברים.
  • קודם לכן ציינתי שהפייסבוק הוא אמצעי א-סינכרוני, אך יש בו את אפשרות הצ'ט שהוא סינכרוני (מיקום שונה אך בזמן אמת).
  • הקלות הרבה של תגובת ה- LIKE, לחיצה קטנה על המילה וכבר הראיתי התייחסות כלשהי לדיון. בפורום ישנם אייקונים שונים שניתן להוסיף להודעה, אך התהליך ארוך יותר משליחת LIKE.

אני בטוחה שאם אוסיף ואקדיש זמן לנושא, אמצא יתרונות נוספים של הפייסבוק על-פני הפורום, אך קודם לכן, חשוב לי לציין חסרון אחד שמצאתי אך בעיניי משמעותי,
בכדי להשתתף בדיון בפייסבוק, יש להירשם ולהתחבר... לא כל אחד רוצה בכך, יש הרואים בפייסבוק (ואני ביניהם) משהו ממכר, חטטני, מבזבז זמן יקר, שיטוט אינסופי ללא מטרה ... (אך לאלו אתייחס בוודאי ברשומה נפרדת).
ואילו הפורום גם כן מצריך רישום, אך לא מקיף וכולל כמו הרישום בפייסבוק, מה גם שלפורום נכנסים, מתעדכנים, מעדכנים ויוצאים. 
מקום נוסף שלפורום יש יתרון על הפייסבוק, הוא בפורום לימודי של תלמידים בגילאי בית-ספר יסודי, להם מפאת הגיל אין אפשרות ליצור קבצה בפייסבוק.

עד כאן דעתי, ומה דעתכם?
האם גם אתם מרגישים שהפורום לא יאריך ימים???

                  או  
                                    hhttp://tinyurl.com/bujz7rx                                   http://tinyurl.com/cbqhoou