רגיל ומיוחד יד ביד

סיימתי עם כל מטלות התואר, כבר כתבתי רשומת סיכום, והנה שוב אני כאן... אם להיות כנה עם עצמי, לא חשבתי שכל-כך מהר אחזור ואכתוב שוב בבלוג, אך האצבעות "דגדגו" לי והלב "פרפר". למה?

רכזת חברתית הוא אחד מתפקידיי בבית-הספר, אחד הפרויקטים עליו אני אחראית במסגרת תפקיד זה הוא שילוב, שילוב חברתי של תלמידי בית-ספרנו עם תלמידים מהחינוך הרגיל.

בשנה"ל הנוכחית התחלנו בפרויקט חדש, בו משתתפים 18 תלמידים שלנו ו-24 תלמידי כיתה ה' מבית-ספר רגיל בצפון תל-אביב.
נושא הפרויקט הוא בנייה משותפת של פסל סביבתי בחצר בית-ספרנו, בהנחיית הפסל גילי אשל.
מאחר ומדובר בקבוצת תלמידים גדולה, מפגשי השילוב מתחלקים לשניים: מחצית מהתלמידים עובדים בחצר על בניית הפסל, בזמן זה החצי השני של הקבוצה עוסק בפעילות משחקית כלשהי.

לקראת המפגש שנערך השבוע, חיפשתי פעילות שתהיה מעוררת עניין לשתי האוכלוסיות - הילדים הרגילים וילדינו המיוחדים.
לאחר מחשבות רבות, עלה במוחי הרעיון של שימוש ב- QR code. התלבטתי האם לתלמידים בבית-ספר יסודי יש סמרטפונים, ואם כן האם ההורים/המורים/ההנהלה תסכים שהם יגיעו איתם לפעילות, האם יצליחו להוריד את האפליקציה הדרושה וכו' וכו'... לאחר שהוסרו כל החששות בניתי את הפעילות.

"מחפשים את המטמון" הכנתי באתר http://www.qrstuff.com/ כתבי חידה, הדפסתי כקודים צבעוניים ותליתי ברחבי בית-הספר.
אתם בוודאי תוהים איך נעשה השילוב, שהרי תלמידי בית-ספרי אינם יודעים לקרוא ואין להם סמרטפונים? תלמידי בית-הספר האורח הגיעו עם הסמרטפונים שלהם, הם קיבלו את כתב החידה הראשון, סרקו אותו והקריאו בקול רם את המשימה, תלמידינו שמכירים את בית-הספר, החדרים, המתקנים והנפשות הפועלות, הובילו את הראשונים ליעד המופיע בכתב החידה, לדוגמה: "גשו לחדר בו מאוחסנים כלי רכב בעלי 2,3 ו-4 גלגלים", הרי זה מחסן האופניים של בית-הספר, שם מצאו את כתב החידה הבא...

במסגרת פעילות זו נוצר שיתוף פעולה בין שתי קבוצות התלמידים, כמאמר הכותרת "(החינוך) הרגיל והמיוחד (החינוך) יחד יד ביד ... אלה לא יכלו בלי אלה ולהיפך!

מיותר לציין את ההתלהבות בקרב כל הנוגעים בדבר:
אנשי הצוות משני בתי-הספר נפעמו מהיכולת ליצור את הקודים שבדר"כ רואים בעיתונים או בחלונות הראווה. התלמידים הרגילים נחשפו לדבר חדש שעוד לא הכירו, מה גם שאפשרנו להם באופן רשמי להוציא את הסמארטפונים מהתיק ולהשתמש בהם במסגרת בית-ספרית, ולא פחות חשובים, תלמידינו שנהנו מעצם ההשתתפות בפעילות נורמטיבית לחלוטין, ומהעובדה שהם אלה שהיו הפעם המובילים ולא המובלים.
אני התלהבתי מכך שהצלחתי לשלב עוד דבר אליו נחשפתי במהלך הלימודים עם תלמידיי המיוחדים (תרתי משמע).

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר...

וואו, רשומת (חובה) אחרונה ... מי היה מאמין?


בתחילה כשהשמועות התחילו לרוץ שנצטרך לכתוב בלוג, חשבתי לעצמי על מה אכתוב, אולי בלוג מתכונים או מסלולי טיול מומלצים או על הורים לילדים עם פיגור שכלי...
עד מהרה הגיעו התלבטויותיי לקיצן, משהובהר לנו שלא נכתוב בלוג על "מה שבא לנו", כי אם בלוג לימודי-מקצועי!.


כמו שאמר איתן מסורי עוד לפניי "כל ההתחלות קשות אבל אחר-כך קל יותר..."
בראשית ימי כתיבת הבלוג לא כל כך ידעתי מה לכתוב, איך לכתוב, באיזה סגנון... כתבתי טיוטות, מחקתי, תיקנתי, שיניתי עד שלבסוף לחצתי "פרסם רשומה".
אך עם הזמן והניסיון אני חושבת שהתגבש לו איזשהו סגנון אישי שלי, כתיבת הפוסטים הפכה ליותר קולחת, כבר לא נזקקתי לטיוטה... ואם בהתחלה נכנסתי לכל מיני אתרים (כמו מס"ע, שלובים וכו') לחפש נושא לפוסט השבועי, הרי שברבות הימים גם הנושאים "צצו" להם מעצמם.


אודה ולא אבוש כי בהתחלה חששתי להיכנס לבלוגים של החברים ללימודים או של מחזורים קודמים, הרגשתי שאני עלולה מבלי להתכוון "לגנוב" רעיונות או שאגלה שעל נושא עליו התכוונתי לכתוב כבר כתבו לפניי, חששתי שיראה כאילו העתקתי...
אך הסקרנות גברה עליי והתחלתי "להציץ" בבלוגים השונים, לא אגזים אם אומר שמקריאתם השכלתי והועשרתי יותר מקורס זה או אחר, ולמה?
הנושאים שהועלו, נקודות המבט, הקישורים לסרטונים, מאמרים, אתרים או יישומים - שבדרך זו או אחרת יכולים להיות לי לעֶזֶר.
אין ספק שרשימת הבלוגים של הקבוצה היא נכס, ואשתמש בה בעתיד במקום לגגל (מלשון גוגל) אכנס לבלוג זה או אחר ושם אמצא את מבוקשי.


ברשומה הראשונה לפני כמעט שנה כתבתי "... מהיום אני בלוגרית.... מבטיחה לעדכן אותו אחת לשבוע ברשמים, הגיגים, ביקורות, המלצות מלימודיי במכללה", נראה לי שעמדתי בהבטחה!


לאחר שסיכמתי את פעילותי בבלוג, אוסיף ואנצל רשומה זו לסיכום לימודיי התואר כולו.
חיידק המחשב כבר מזמן מקנן בתוכי, אך ללימודי התואר הגעתי במקרה ולא מתוך כוונה להפוך לרכזת תקשוב, מובילת תקשוב או משהו כזה... חייבת להודות שלאט לאט חדר לו החשק לשנות, לחדש בחלקת האלוהים הקטנה שלי: בכיתה, בבית-הספר, בחינוך המיוחד (כרגע, לא מעבר לזה)...
אני מרגישה שהלימודים תרמו לי רבות, קורסי המחשב חשפו אותי לכלים חדשים, לחשיבה אחרת, גרמו לי להאמין בעצמי וביכולתי לפתור בעיות... הקורסים הכלליים העמיקו תובנות שהיו לי, העשירו אותי בתחומים חדשים שלא הכרתי והלימודים בכלל פתחו בפניי דלתות לעולמות חדשים!!
עם כל זאת, החמצה קטנה אני מרגישה בכל זאת, אני חושבת שלא קיבלתי מספיק מענה, לכלים לשימוש עם האוכלוסייה איתה אני עובדת. אני סמוכה ובטוחה שזה לא מתוך חוסר רצון אלא כפי שנוכחתי לדעת, יש קושי לתת מענה לאוכלוסיות הקשות, שמוגבלות בתחום של השימוש במילה הכתובה.


תודה לכל אלו שעזרו לי להגיע לסיום תואר זה: לגילה, לנעמי, למרצים השונים, לחברי הקבוצה, לחברות הקרובות שתמכו ועזרו לאורך הדרך, למשפחה שהיתה סבלנית ובמיוחד במיוחד לעצמי, שהחלטתי לעשות צעד זה, שהוא אחד הצעדים החשובים שעשיתי בחיי המקצועיים.


וכמילות סיום באמת אחרונות, אחזור ואצטט מקור לא ידוע, שכתב את משפט המוטו שמופיע בראש הבלוג: 

אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, הם רק הבטיחו שזה יהיה משתלם!

ואכן כך היה!!! 

טיול דמיוני למאה ה-21

זהו בעצם הפוסט האחרון שאני אמורה לכתוב (פרט לפוסט הסיום/סיכום), גם הסמסטר ולימודיי התואר בכלל עומדים להסתיים, ואני כבר בסיכומים עצמיים: מה למדתי, מה הכי השפיע עליי, ממה הכי נהניתי, מה היה מיותר ועוד ועוד...

ישנה משימה אחת שמלווה אותי בראש מאז סיום סמסטר א', כחלק מעבודת הסיכום בקורס של דר' שרה שדה "טכנולוגיות כסוכני שינוי בבית-הספר" נתבקשנו להיפגש באופן דמיוני עם מנהלת ביה"ס ולהכינה למאה ה-21. 

כאמור, בימים אלה של סיכומים אישיים, חזרתי למסמך שכתבתי אז, רציתי לבדוק האם היום בסיום הלימודים יש דברים שהייתי משנה באותו מסמך, והאמת אני חושבת שלא...

והנה מה שכתבתי לפני כשנה:

בתור מנהיגת תקשוב לעתיד, אשמח לגשת למנהלת ביה"ס ולהזמינה לבוא עימי ....

לטיול דמיוני בו נעבור מהמציאות שלנו למאה ה-21

נתחיל את טיולנו בסיור ברחבי ביה"ס, נבדוק את מצאי המחשבים ואת רמת התקינות שלהם, נשוחח עם הצוות על רמת המיומנות שלו בהפעלת מחשב.

תוך כדי הסיור נציץ מידי פעם במסמך מסגרת לניתוח רמות ותחומי חדשנות פדגוגית משולבת תקשוב של מיודסר ושות'.

כשנחזור לחדרה של המנהלת, נשב על כוס קפה, ואבקש ממנה לסמן היכן לדעתה נמצא ביה"ס אותו היא מנהלת, בתהליך של הטמעה, מעבר או שינוי? תתקבל בפנינו תמונת נוף מטושטשת, בה ביה"ס יראה בעיקר במצב ההתחלתי של הטמעה ובמעט תחומים בשלב המעבר, כמו: מרחבים ציבוריים ואישיים וזמן.

נמשיך את סיורנו למאה ה-21, במספר ציטוטים ממאמרה של רינה בירן (1991) "התנאים הבסיסיים לשילוב מחשב בהוראת ילדים מפגרים", בו היא מדברת על ארבעה תנאים בסיסיים להצלחת שילוב המחשב בהוראת ילדים מפגרים:

1. לומדות מתאימות לתכנית הלימוד, לצרכיו הייחודיים ולדרכי הלמידה של התלמיד בעל הפיגור.
2. עזרים. ילדים רבים בעלי פיגור מתקשים להפעיל את המחשב באמצעות מקלדת ועכבר רגילים.
3. התאמת דרכי הוראה. על המחשב להיות משולב בהוראה ואינו אמצעי הוראה בלעדי.
4. הכשרת מורים. הכשרה להפעלת עזרים שונים והתאמתם למוגבלויות התלמידים וכן הקניית הדרכים הדידקטיות המיוחדות שהתלמיד זקוק להן תוך שילוב המחשב.

לאחר מכן ניכנס לאוטו, וניסע לבקר בבי"ס בו כבר נערך השינוי המיוחל, של המעבר מפדגוגיה מסורתית לפדגוגיה החדשה. במהלך הנסיעה חזרה, בוודאי אשמע טענות כמו: "טוב מה את משווה את ביה"ס שלנו לבי"ס כזה, למה אנחנו צריכים לוח אלקטרוני בביה"ס, איך הילדים שלנו יכולים לעשות עבודת חקר תוך שימוש עצמי במחשב?"... ועוד כאלה וכאלה טענות. אין ספק שהמנהלת תצדק בטענותיה (אל לנו לשכוח עם איזו אוכלוסייה אנו עובדים, שאין ולו מעט דמיון ביניהם לבין בני גילם הנורמטיביים) אך דבר אחד חשוב חוצה עולמות, והוא העובדה שילדים אוהבים את המחשב. גם ילדים עם פיגור שכלי. המחשב מהווה עבורם מקור להנאה והנעה.

אנו מחויבים כמערכת חינוכית במאה ה-21, לאפשר לתלמידינו את הנגישות לעבודה בסביבה מתוקשבת, ולשם כך אנחנו זקוקים להשקעה הן בטכנולוגיה (במכשור), הן בהכשרת הצוות והן בעבודת צוות המשלבת את הטכנולוגיה עם מספר בעלי מקצוע בו זמנית. ולמה אני מתכוונת?

כעת בדרך חזרה לביה"ס נעצור בחנות וירטואלית ונשים בעגלה את הדברים הבאים:

  http:/ /tinyurl.com/89zvncf      

• מחשב חדש בעל מסך מגע, מקלדת ועכבר מותאמים לכל כיתה.
• חיבור כל ביה"ס לרשת.
• מקרן שיהיה נייד וכל איש צוות שיזדקק לו לשם הוראה מול כל הכיתה, יוכל לחברו למחשב בכיתתו ולנהל את השיעור דרך המחשב והמקרן בפני כל תלמידי הכיתה גם יחד.
• מספר מחשבים וציוד נלווה כמו: סורק, צורב ומדפסת שיהיו "פזורים" ברחבי ביה"ס לשימוש של הצוות הן להכנת תוכניות לימודים והן לעבודה פרטנית עם ילדים (לאור זאת, אינני חושבת שיהיה עוד צורך בחדר המחשבים).
• צוות מנחים אשר יכשיר וילווה את כל צוות ביה"ס על כל נושאי התפקידים: מחנכות, מורים מקצועיים, פרא-רפואי, סייעות וזאת כדי שכל אלה יוכלו לקחת חלק בהפעלת התלמידים בסביבה החדשה שתוקם. חשוב שההכשרה תעשה במספר קבוצות, ע"פ רמות הידע בתפעול המחשב. (צוות ביה"ס מורכב מלמעלה מ-70 אנשי צוות, כאשר חלק לא מבוטל ממנו צעיר ומעורה בעולם המחשבים). בהכשרה יש לשים דגש על שילוב של תכנים שונים מהרשת, חשיפה לתוכנות שונות (ביניהן תוכנות תקשורת נוספות הייחודיות לאוכלוסיית ביה"ס, לאתרים, לסביבות המותאמות לחינוך המיוחד). בהכשרת הצוות יושם דגש על הכנת תוכניות לימודים המשלבות אנשי מקצוע מתחומים שונים, שישימו דגש על היכולות והקשיים של תלמידינו.
•  אתר חדש לביה"ס.  באתר החדש שייבנה ע"פ מודל של בניית אתר בית-ספרי, ויכלול בין היתר את תוכניות הלימוד שייבנו בביה"ס, וזאת על מנת שמשפחות התלמידים יוכלו להיות שותפות לעשייה שנעשית בביה"ס, וכן להשתמש בזה בבית לעבודה/משחק עם הילד בשעות הפנאי. כמו כן בתי-ספר דומים יוכלו להשתמש בתוכניות הללו. חשוב שבאתר יוקמו מספר פורומים, בין השאר לאנשי צוות ע"פ סקטורים לשם שיתוף ושיח בכל זמן ומכל מקום.

 כולי תקווה שבסיום טיול זה, אכן מנהלת ביה"ס תבין את חשיבות המעבר מהעולם הישן לעולם החדש, ובעידודה ובניצוחי ייכנס כל ביה"ס על צוותו ותלמידיו למאה ה-21.

ביבליוגרפיה:

1. מיודסר, ד', נחמיאס, ר', טובין, ד' ופורקוש, א'. (2006). חדשנות פדגוגית משולבת טכנולוגיות מידע ותקשורת. תל אביב: הוצאת רמות 
2. בירן, ר' (1991). התנאים הבסיסיים לשילוב מחשב בהוראת ילדים מפגרים. מחשבים בחינוך, 19: 30-37.
  

גם אני ב ... "מי פה?"

"מי פה?" היא רשת חברתית סגורה שהוקמה לפני יותר משנה ע"י מט"ח.

רשת זו מיועדת לבני נוער ובוגרים עם צרכים מיוחדים.

בכדי להיות חבר ב-"מי פה?" יש להירשם באתר, ורק לאחר קבלת שם משתמש וסיסמה ניתן להיכנס ולקרוא, לכתוב, להגיב, לפרסם תמונות, להציע ולאשר חברות ועוד.

חברים בה תלמידים מבתי-ספר מיוחדים ברחבי הארץ (ע"י רישום של הורה או מורה), תלמידי כיתות י' מבתי-ספר רגילים כחלק מפרויקט המחויבות האישית, סטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות השונות, מורים ו ... אני.

לפני מספר חודשים התוודעתי לאתר, סיקרן אותי לראות אם יתאים לתלמידיי, אך הזכרתי כבר, האתר סגור לקהל שאין בידו שם משתמש וסיסמה. פניתי במייל למנהלת האתר הגב' אורנה פרלשטיין, הצגתי עצמי ובקשתי לדעת יותר פרטים על הרשת שהיא נמנית עם צוות מקימיה.

אורנה חזרה אליי, ביקשה לשמוע יותר פרטים עליי ועל בית-הספר בו אני עובדת, הביעה המון רצון ונכונות לעזור ולשלב בעבודתנו עם תלמידינו את "מי פה?".

לאחר קבלת שם משתמש וסיסמה נרשמתי לאתר, שוטטתי בו וגלגלי השיניים במוחי החלו להתגלגל... למי מתלמידנו מתאים האתר, איך אוכל לשלב זאת בתוכנית הלימודים, עד כמה ההשתתפות ברשת שכזו יהיה של התלמיד וכמה שלנו "המבוגרים", שהרי הם אינם קוראים או כותבים ואינם מסוגלים להעלות בעצמם תמונות או סרטונים...

ובשביל מה בכלל צריך סוג כזה של רשת חברתית? שהרי כמעט כולם כבר נמצאים בפייסבוק!

אך לתלמידי החינוך המיוחד ובמיוחד לבעלי הפיגור וכאלה הנמצאים על הרצף האוטיסטי קשה להשתלב ברשת שכזו, בשל החשיפה הגדולה, היותה פתוחה לכל, עמוסה מבחינת עיצוב, ודי קשה לתפעול לבני נוער המוזכרים מעלה.

"מי פה" עונה על הקשיים הללו בכך, שזו רשת סגורה שנמצאת תחת פיקוח ומונעת את היכולת לפגוע בחבריה, נותנת את ההזדמנות להיות בכל זאת חלק מרשת חברתית, מעין חממה שניתן ללמוד בה על התנהלות ברשת חברתית (הצגת פרופיל אישי, צ'ט, קהילה, העלאת תמונות, סרטונים, רשימת חברים, אפשרות לבלוג אישי ועוד).  עיצוב פשוט יחסית ונקי ללא מסיחים הופך את השימוש לידידותי ונגיש.

עדיין לא התחלתי לעבוד עם תלמידיי ב"מי פה?", אני עדיין לומדת את הרשת, מקבלת הצעות חברות ומציעה לאחרים, עוד קצת אבשל זאת על אש קטנה וכשהתנאים בבית-הספר יאפשרו זאת, אצרף מספר תלמידים מבית-הספר לרשת זו, שיכולה ליצור אפיק תקשורת חדש לבני נוער, שפעמים רבות מנותקים ומבודדים חברתית בשל סיבות שונות (שזה לא המקום להרחיב עליהן).
  
                     

רשת חברתית מוגנת

http://tinyurl.com/79vwgqr

כתבה בנושא: לפרוש רשת: על מקומה של רשת חברתית ווירטואלית בחייהם של בעלי לקויות קוגניטיביות.

השינוי מאין יבוא???

http://tinyurl.com/7rad6qb

בפוסט זה אשלב תובנות משני קורסים שאני לומדת בסמסטר זה: האחד "מדעי החינוך במאה ה-21" עם פרופ' דוד חן והשני "סוגיות במדיניות החינוך" עם פרופ' עמי וולנסקי.

שני מרצים מכובדים אלה מדברים איתנו על שינוי, על רפורמות במערכת החינוך, בעיקר על רפורמות שהיו ונכשלו.

פרופ' דוד חן במאמר בשם "אינכם מבינים בחינוך? אתם יכולים להיות ראשי ועדה" אשר פורסם ב- TheMarker מותח ביקורת על קובעי המדיניות במשרד החינוך. לטענתו יושבים בועדות המובילות לרפורמות אנשים מתחומי דעת שונים כמו: תעשיינים וכלכלנים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים, מנהלי קרנות הון סיכון ועסקני חינוך... אך מנהלים ומורים, למעשה "אנשי השטח" נעדרים מהן.

ובמאמר של תומס ג' סרג'ובני "ארגון, שוק וקהילה-אסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" גורס סרג'ובני כי מה שיחולל שינוי עמוק ולטווח ארוך בבתי-הספר הם כוחות שינוי הרואים בבית-הספר קהילה. המורים הם אלה שיכולים להחליט את ההחלטות הנכונות, הם אלה שמכירים את "השטח".

עוד מוסיף וכותב פרופ' חן במאמרו המוזכר מעלה כי, בכל הרפורמות והדיונים על החינוך, לא מוזכרים שני שחקנים ראשיים: תלמיד ותוכן.

אשתמש בציטוט המופיע באתר משרד החינוך, המסביר מהי הרפורמה החדשה בישראל: "אופק חדש הינה תוכנית הרפורמה אשר יזמה שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, שעל פיה יעברו, במהלך שש שנים, כל המנהלים והמורים בבתי-הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, שינוי באופן העסקתם ובשכרם, במטרה לשפר את מעמד ההוראה, לשלב מורים איכותיים ולקדם את הישגי מערכת החינוך".

מטרותיה העיקריות של הרפורמה:

•      שיפור במעמדם ובשכרם של עובדי ההוראה
•          שינוי במבנה משרת ההוראה: שעות הוראה פרונטאליות, פרטניות ושהייה
•          שיפור מרחבי הלמידה של התלמידים וסביבות העבודה של המורים
•         פיתוח מקצועי מתמשך של סגלי ההוראה.

מתוך ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A7_%D7%97%D7%93%D7%A9

האם בוועדה שישבה וכתבה את הרפורמה המונהגת כיום "אופק חדש" ישבו "אנשי שטח" (מורים, מנהלים בפועל, ולא כאלו שכבר בפנסיה ולא חווים את היומיום בבתי-הספר), והאם נראה כי התייחסו לתלמיד ולתוכן הנלמד? – מסופקני! שהרי כתוב שחור על גבי לבן שהרפורמה מטרתה להעלות את מעמד ההוראה...

ימים יגידו,

האם ישכילו במדינת ישראל ובעולם בכלל

ליישם רפורמה שתצמח מלמטה ולא מקובעי המדיניות שיושבים במגדלי השין???

 ביבליוגרפיה:

1. חן, ד' (2011). אינכם מבינים בחינוך? אתם יכולים להיות ראשי ועדה. TheMarker, אוחזר ב-14 בינואר, 2012 מתוך http://www.themarker.com/news/1.1559994

2. סרג'ובני, ת' (2010). ארגון שוק וקהילה: מתוך: ג' פישר ונ' מיכאלי (עורכים). שינוי ושיפור במערכות חינוך: אסופת מאמרים (עמ' 246-262). ירושלים: מכון ברנקו וייס

פייסבוק והאמביוולנטיות האישית שלי

http://tinyurl.com/77msb67

הפעם הרשומה בנושא שאני מתחבטת בו כבר זמן רב, וכמוזכר בכותרת, אני די אמביוולנטית לגביו... הפייסבוק! 

הפייסבוק כרשת החברתית הגדולה ביותר שקיימת היום, מאפשרת שיתוף של קבצים: תמונות, מידע וקבצי וידאו בין אנשים המכירים זה את זה ובין קבוצות בעלות מכנה משותף. הרעיון עובד על "חברות": אתה חבר של מי שאתה רוצה, ובאיזו קבוצה שאתה רוצה, ברגע שאתה נעשה "חבר" אתה יכול לקבל נתונים ממישהו אחר וכן הלאה...


עד כאן בהגדרה, ובפועל הלכה למעשה, אתה נכנס לרגע, רק לראות מה חדש עם החבר'ה ונוצר מצב של שיטוט בין תמונות וסטטוסים של החבר של החברה שלי ושל הבן-דוד של השכן וכן הלאה וכן הלאה...


אם אהיה כנה, מלכתחילה הפייסבוק לא משך אותי, הדבר נראה לי כמשהו מציצני (שקשה לעמוד בפיתוי) ומקור לבזבוז זמן יקר.
לכן לא קפצתי משמחה (בלשון המעטה) כששמעתי שבמהלך לימודי הסמסטר השלישי לתואר, יהיה קורס שיתנהל בפייסבוק. בלית ברירה פתחתי לי חשבון משלי, להגיד שאני מרוצה מזה יהיה לא נכון, דעתי לגבי הפייסבוק כרשת חברתית נותר בעינו – מציצנות וגוזל זמן יקר, בעצם, על לא כלום.

אסייג דבריי אלו בנוגע לפייסבוק כסביבת למידה. הקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה: היבטים בינלאומיים" בהנחיית דר' חגית מישר-טל התנהל בפייסבוק, ולמה הכוונה? נפתחה קבוצה סגורה לתלמידי המגמה, בקבוצה זו פורסמו מצגות הקורס, התנהלו התרגילים וכן התקשורת בין הסטודנטים למרצה ובין הסטודנטים עצמם.
מצאתי (כמו בכל דבר) מספר יתרונות ומספר חסרונות לפייסבוק כסביבה לימודית.

יתרונות:

•          כל הקשור לקורס נמצא באותו עמוד, אין צורך להתנהל בין מספר דפים כדוגמת אתר ידיעון (הכולל: אתר הקורס, פורום, אזור להגשת עבודות...).
•         ממילא כמעט כולם נמצאים בפייסבוק, נוח להתעדכן בנעשה בקבוצת הקורס כחלק מההתנהלות היומיומית ברשת החברתית.
•         המרצה כמנחה.
•        הבניית ידע שיתופית.
•         כלי חינמי ופתוח לכל אחד.

חסרונות:

•         סביבת הפייסבוק לעיתים מסורבלת, ארוכה וקשה למצוא בה רשומות.
•         נדרש תהליך של רישום.
•         נכנסים לראות מה חדש בקבוצת הלימוד ו"נתקעים שעות" בקריאת הסטטוסים האישיים של אחרים.

 ניתן לראות כי חלק מהיתרונות נחשבים בעיני גם כחסרונות.

אני חושבת שבכדי שהאמביוולנטיות שלי בנוגע לפייסבוק תחדל, הייתי שמחה אילו היו אפשר לעשות חלוקה ברורה וחדה בין פייסבוק חברתי לבין פייסבוק מקצועי, אין לי ספק כי הייתי נכנסת אך ורק למקצועי ובזבוז זמן יקר היה נחסך ממני...

לפייסבוק בשרות הלמידה וההוראה עולים היתרונות על החסרונות, לדעתי.

לא נותר לי אלא להביא ציטוט מתוך מאמר של דר' אברום רותם ועידית אבני (אפריל, 2008)

"נחמד להתעשר ברעיונות חדשים על רשת חברתית בחזית בית-הספר ,לא כך ? אך עתה עלינו להתחיל לחשוב על הדרכים הטובות ביותר לנוע לכיוון שילוב שיטתי במערכת החינוך K-21) ) גן עד תיכון של כלים אלה בתכנית הלימודים".

http://www.avrumrotem.022.co.il/BRPortalStorage/a/25/97/78-dTxt087XWe.pdf