יום שישי, 20 במאי 2011

הלימודים שלי , הלימודים של תלמידיי ואיך אשלב ביניהם?

עומד לחלוף לו עוד שבוע, ועדיין לא כתבתי בבלוג ...
... על מה אספר הפעם, מהו הדבר ש"תפס" אותי בימים האחרונים???
אני בסיומו של הסמסטר השני ללימודים, ובעיצומן או יותר נכון בסיומן של כתיבת עבודות הסיום של הקורסים.
בקורס "טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה" בהנחייתן של דר' גילה קורץ ונעמי פורת, נדרשתי לפתח יחידת הוראה מקוונת א-סינכרונית.

תוך כדי עבודתי על יחידה זו, התוודעתי לסביבות עבודה רבות, באחת מכן אני רוצה לשתף אתכם, סביבה בשם voki.
בסביבת עבודה זו, יוצרים דמות אנימטורית מדברת, שניתן להוסיפה לאתר, בלוג, דואר אלקטרוני ועוד.

ולמה בחרתי לספר עליה תחת הכותרת "הלימודים שלי, הלימודים של תלמידיי ואיך אשלב ביניהם?"
מי שיציץ לרגע בצד שמאל של הדף, יראה שציינתי בפרופיל שלי, שאני מחנכת ילדים בעלי פיגור בינוני-קשה, ולא מן הנמנע היה שאת יחידת ההוראה המקוונת אפתח עבור אוכלוסייה זו.
תלמידיי אינם קוראים, וכשהם ניצבים בפני משימת לימוד, עלינו אנשי הצוות, מוטלת האחריות של הקראת ההוראות והסברתן להם.

ע"י שימוש בסביבת העבודה voki, יצרתי דמות מורה מצוירת, המתארת לתלמידים את מהלך עבודתם.
בעזרת השימוש באנימציה הקולית, הצלחתי מצד אחד להתגבר על המכשול של אי יכולתם של תלמידיי לקרוא, ומצד שני לא להזדקק לאיש צוות שיקריא להם את ההוראות, לתת להם מעט הרגשה של עצמאות בשימוש ביחידה המקוונת.


ומי שכבר קרא עד כאן, עצה אישית, כנס/י לסביבת העבודה המדוברת, כדאי להתנסות בבניית דמות אנימטורית, זוהי תוכנה חינמית, ידידותית, אשר ניתן להשתמש בה בכל נושא לימודי.
השימוש בה יכול להיעשות ע"י המורה, בכך שבאמצעותה יעביר לתלמידים מידע בדרך שונה, מגוונת, צבעונית...
בנוסף, יכול המורה לתת לתלמידים להשתמש בסביבה, ליצור דמות בעזרתה יביעו עמדה, דעה או יישמו את הידע בכל דרך אחרת.
יצירת דמות ווקי, יכולה להוות דרך להבעה, לתלמידים שבדרך כלל חוששים להשמיע את קולם בשיעור.

איזו הרגשה נעימה מתפשטת בקרבי,
כשאני יודעת שהצלחתי ליישם משהו שלמדתי תוך כדי לימודיי בעבודתי עם תלמידיי!!!
מאחלת לעצמי ולכל חבריי ללימודים,
המשך לימודים מהנים ופוריים, 
ובעיקר שנצליח למצוא את הדרכים לשלב בין הלימודים ל"שטח".

יום חמישי, 12 במאי 2011

מידע ועוד מידע ועוד מידע ועוד מי.....

אם פעם מזמן (בימי נעוריי) נדרשתי לעשות עבודה בנושא כלשהו, הלכתי לספרייה או לחלופין ישבתי בבית עם אנציקלופדיה, במקרה ונתקלתי במילה או מושג שאינני מכירה, פתחתי מילון או עוד כרך של אנציקלופדיה או את אותו כרך בעמוד אחר...
וכך ישבתי לי לעשות עבודה עם הררים של ספרים פתוחים המפוזרים סביבי.

היום, בעידן האינטרנט כבר אין צורך לצאת מהבית ולכתת רגליי לספרייה העירונית, אין גם כמעט צורך בספרים שיש בבית, הכל נמצא ברשת (שלא לומר בגוגל). בימים אלה של סוף סמסטר, אני מוצאת עצמי "מבלה" שעות על גבי שעות מול המסך, בחיפוש אחרי מושגים, נושאים, הסברים וכו'...

ואם כפי שהוזכר למעלה, בעבר הייתי צריכה לפתוח עוד ועוד ספרים בכדי למצוא פירוש למילה זו או אחרת, היום הכתיבה המקוונת מאופיינת בהיפרטקסט, ולמה התכוון המשורר במונח זה?
היפר שפירושו מעל, מעבר, יותר מהרגיל, משמע, יותר מטקסט רגיל. הקריאה בטקסט מספר כתוב ומודפס נחשב לינארי (האחד אחרי השני), ואילו הקריאה ברשת הינה מסתעפת ובלתי רציפה.
בטקסט מקוון אנו רואים מילים רבות מודגשות או עם קו תחתי (כמו המילה היפרטקסט מספר שורות למעלה), במידה ונלחץ על המילים  הללו, יפתח לנו חלון חדש, ובו מידע אודות המילה המסומנת, ומכאן ניתן להבין למה זו קריאה מסתעפת ולא רציפה, תוך כדי קריאת מידע בנושא מסוים, אנו מוצאים עצמנו פותחים עוד ועוד חלונות ונחשפים לעוד ועוד מידע.

האם המידע הכמעט אינסופי שאנו נחשפים אליו מיטיב עמנו???
אני אישית מוצאת את עצמי לא אחת, זקוקה לגלגל הצלה, כי אם לא, אני עלולה לטבוע ב"ים" המידע!!!
ואם אני כאדם בוגר מרגישה כך, איך אמור תלמיד ממוצע בחטיבת ביניים או תיכון לדלות את המידע הרצוי לו, מבין השפע הבלתי נגמר???


http://cafe.themarker.com/thumbnails/t/187/754/3/file_0_b.j   

יום שלישי, 3 במאי 2011

ההיסטוריה בשרות הטכנולוגיה

אתמול יום שני כ"ח בניסן תשע"א חל יום השואה, במסגרת הקורס טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה נחשפנו למיזם חדש, בו יד ושם וגוגל ישראל חברו יחד להרמת פרויקט ייחודי משותף, המאפשר נגישות למידע היסטורי אותנטי מארכיון יד ושם.

יד ושם המייצגת את ההיסטוריה של ימי השואה, אפשרה לגוגל המייצגת את הטכנולוגיה, להעלות לרשת את ארכיון התמונות שנמצא פיזית ביד ושם.
פרויקט זה מאפשר הפצת זיכרון השואה בעוד דרך, מעתה גם מי שלא מגיע לארכיון יד ושם, יכול לצפות בתצלומים המופיעים שם.

דבר נוסף שמאפשרת הטכנולוגיה הוא השיתופיות.
באתר של יד ושם יש אפשרות להגיב על התמונות ו/או לשתף בהן ברשתות החברתיות השונות (פייסבוק, טוויטר וכו').
אני אישית רואה בכך מהלך חשוב, כל דרך שבה נמשיך וננציח את נושא השואה בכלל וזיכרון העם היהודי בפרט מבורכת היא.
אל לנו לשכוח שהדור שהיה "שם" ונחשב למקור ראשון הולך ונעלם, השיטוט בספריות הציבוריות בחיפוש אחר חומרים גם הוא כבר לא מה שהיה פעם, היום מאגרי המידע שלנו נמצאים ברשת, ועל כן אני רואה חשיבות גדולה כל כך, להנגשת החומרים הנ"ל לכלל הציבור היושב בארץ ובתפוצות.


ומעניין לעניין באותו עניין ...

ולאחר שסיימנו את יום הלימודים, שכאמור היה ביום השואה, נכנסתי לאתר החדשות ynet ונתקלתי בכתבה,
בה הכותב יוצא חוצץ נגד אותם אלה שביום השואה מחליפים את תמונת הפרופיל שלהם לטלאי צהוב או נר זיכרון,
לטענתו, כך הם יוצאים ידי חובה מיום זה ומלמידה אמיתית אודות השואה, ללא השתתפות בטקסי זיכרון, ללא צפייה בסרטים בנושא השואה וכו'.

אני חייבת לומר, כתבה זו קוממה אותי מאוד, יש בכותב מידת מה של התנשאות, שהרי מי שהחליף את תמונת הפרופיל בפייסבוק, אין זה אומר שלא הלך באותו יום לביה"ס (או למקום אחר) והשתתף בטקס, או צפה בטלוויזיה בתוכניות ליום השואה, או קרא בעיתונים או ברשת כתבות וסיפורים בנושא...

ושוב, כמו שנאמר קודם לכן בהקשר ליד ושם... השיתופיות!
הפייסבוק היא רשת חברתית כלל עולמית, ואם ביום מיוחד זה, יופיעו תמונות פרופיל רבות בצורת נר זיכרון או טלאי צהוב, האם יש רע בזה, או שלהיפך, אולי זו עוד דרך להפיץ את זיכרון היום הזה???