המשחק, אני ותלמידיי

בעבר הלא רחוק העליתי על הכתב בבלוג זה את תסכוליי, בעקבות חיפושיי אחר אתרים, תוכנות או משחקים לתלמידיי החינוך המיוחד הקשה (במקרה שלי פיגור בינוני-קשה), ועל כך שלא תמיד מצאתי את מבוקשי, שכן, אין הם מסוגלים לקרוא, וחלק לא מבוטל ממיומנויות המחשב דורש קריאה (אפילו שיטוט פשוט ברחבי האינטרנט), שלא לומר הבנה, שאינה מצויה בקרבם.

לא פעם הרגשתי, שאם רק הייתי יודעת איך, הייתי בונה משחקים מקוונים בעצמי לתלמידיי, בכל נושא שהייתי צריכה (מוכנות לחשבון, חגים, ניקיון והיגיינה או מיומנויות עצמאות אחרות וכו'), כמו שעשיתי עד לא מזמן בעזרת בריסטול, קלפים ומכשיר למינציה.
גם כשכבר מצאתי מחוללי משחקים הקיימים ברשת ורק נדרש לצקת לתוכם את התוכן, התאכזבתי לגלות שהם מבוססים על מלל, ואילו אני צריכה להתבסס על תמונות (שהרי הזכרתי קודם לכן שאין הם מסוגלים לקרוא).

והנה בימים אלו ממש נחשפתי בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים " בהנחיית פרופ' מיקי רונן, למחולל משחקים בשם "גלה את התמונה" (ומפה אני שולחת את הקרדיט והתודות למפתחיה), לתוכו אני יכולה ליצוק תכנים המתאימים לי או נכון יותר לומר מתאימים לתלמידיי.

רבה היתה שמחתי כשנתבקשנו להתנסות בשימוש במחולל הנ"ל.
השתמשתי בו יחד עם חברתי לספסל הלימודים, ליצירת משחק לתלמידיי.

למשחק קראנו התאמת מילה לתמונה
קוד כניסה למשחק: 197

רציונל המשחק: תמונות P.C.S הן סמלים מוסכמים שהומצאו במיוחד עבור לוחות תקשורת המשמשים אנשים בעלי קושי בהבעה ובדיבור. באמצעות הסמלים הם יכולים לתקשר עם הסביבה. התמונות והמילים שנבחרו עבור המשחק, מהוות חלק מהתכנית הבית ספרית. המלים הן מלים שמישות וחיוניות עבור התלמידים ולכן המשחק ישמש עבורם, דרך חווייתית נוספת לרכישת כישורי הבעה ותקשורת.

המטרות הלימודיות אליהן מכוון המשחק:

• התאמה חד חד ערכית בין מלה לתמונה
• זיהוי תמונות  P.C.S
• זיהוי מילים גלובליות מחיי היומיום

עליי לציין בעקבות התנסות של שימוש במחולל הנ"ל את הדברים הבאים:

• עד היום פגשתי מחוללי משחקים ללא אפשרות הכנסת תמונות (פרט לאפשרות בניית מצגת אינטראקטיבית ב-P.P.T). כאמור, האוכלוסייה שאליה מכוון משחק זה נזקקת לאלמנטים ויזואליים בעת תהליכים לימודיים. 
• המחולל יכול להתאים למגוון צרכים ונושאים לימודיים וניתן לעשות אדפטציה לאוכלוסיות שונות.
• יש הבדל בין דפדפנים שונים בעת עריכת המשחק (בגוגל כרום לדוגמא, מוסתרות פונקציות עריכה מסוימות).
• מחולל המשחק הינו ידידותי לעורך. בנוסף, למשחק מצורף מדריך הוראות ברור.
• המשחק ידידותי וברור לשחקנים.
• ההוראות מופיעות בחלון חדש (pop-up) ונמצאות לשימוש השחקנים בעת המשחק כולו.
• אין אפשרות עריכה רחבה (שינוי גופנים, צבעים, גודל תמונה וכו').

אסיים רשומה זו בנימה אופטימית,

שבסיום קורס זה יהיו באמתחתי מחוללים נוספים, 
בעזרתם אוכל לגוון את דרך הוראתי את תלמידיי.

לכניסה למשחק

תהיות בעקבות קריאת המאמר The city and country school: A progressive paradigm / Susan F. Semel

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך בישראל" בהנחיית פרופ' עמי וולנסקי נתבקשנו לקרוא את המאמר:

The city and country school: A progressive paradigm / Susan F. Semel

מאמר זה מתאר בית-ספר שהוקם בניו-יורק בשנת 1914 ע"י קרוליין פראט, שדגלה בגישה החינוכית הרואה את הילד במרכז. בית-הספר וצוותו צריכים להוביל את הילד למימוש מלוא הפוטנציאל המצוי בו וסיפוק סקרנותו הטבעית ע"י התנסות פעילה.

בית-הספר מיועד לילדים מגיל שנתיים ועד שלוש עשרה, ישנם 18 תלמידים בכיתה והוא ממומן ברובו ע"י ההורים.

בראשית ימיו התבסס בית-הספר על משחק ועבודה, דרכם האמינה פראט לומדים הילדים על החיים "האמיתיים". בהמשך, התגלגל בית-הספר לידיים אחרות, שהוסיפו וטענו כי הלמידה אצל ילדים רכים בשנים תתרחש תוך התנסות בסביבה הקרובה, וככל שיתבגרו יש להציג להם חומרים ומשימות מסובכים יותר, מהם יוכלו להשליך לתחומים נוספים.

בעקבות קריאת המאמר, עלו בי מספר שאלות לגבי בית-הספר המתואר בו:

•  מה עושים התלמידים בסיום כיתה ח', לאן הם עוברים משם, האם יש באזור מגוריהם בית-ספר המשך, הממשיך ודוגל בשיטת החינוך בה התחנכו עד כה?
• ואם התשובה לשאלה הקודמת היא לא, האם ההשתלבות בבית-ספר רגיל/מסורתי אינו יוצר בקרבם בעיה, אחרי חינוך מסוים לו היו רגילים במשך 10-11 שנים, שלפי המתואר שונה במהותו מבית-ספר מסורתי?

אתן כדוגמה את בתי-הספר הפתוחים שהיו נהוגים בישראל לפני כ-30 שנה, שבדרך כלל היו בתי-ספר יסודיים בלבד,וכשבוגריהם סיימו את כיתה ו' עברו לחטיבות ביניים ותיכונים רגילים, ושם נחשפו לראשונה לעובדה שיש מבחני בגרות בסיום הלימודים.

• האם מי שהכסף אינו מצוי בכיסו, לא יכול לרשום את ילדו לבית-הספר המוזכר? האם אין זה יוצר בית-ספר עליתיסטי?
• האם השיטה המבוססת על כך שהילדים לומדים דרך משחק, מתאימה לכל אחד? האם כל ילד יכול לעשות את ההעברה המתבקשת מעולם המשחק לעולם "האמיתי"?
• האם חינוך לא קונבנציונאלי בגיל הרך, אכן מכין את הילדים לבית-הספר, ואם לא, מה יקרה לאותו ילד במעבר לחינוך הרגיל?
• בזמן ניהולה של ג'ון מרי, האם העצמאות הרבה שניתנה למורים, לא היתה להם לרועץ? האם מספיקה הסתמכותם על דעת התלמידים בלבד, אם נהגו היטב או לא? להחליט החלטות משלך – האם לא מרגישים לפעמים כמו זאב בודד? האם לא חשובה עבודת הצוות, ההתחלקות, השותפות, הדיון בין חברי הצוות?
• האם ניתן ליישם את עקרונות השיטה של "החינוך המתקדם" גם בכיתות גדולות, למשל, כמו אלה שיש לנו בישראל? או/ו האם ניתן ליישם זאת גם בבתי-ספר שלא מתוקצבים באופן פרטי?

אינני חושבת שבסיום קריאת המאמר, יכולה אני לענות על כל השאלות הללו, וגם על אלו שכן,

אינני בטוחה שהתשובות שאענה לעצמי, ימצאו חן בעיני...

p://tinyurl.com/d5q2tqr

ביבליוגרפיה:

 Semel, S. F. (1999). The city and country school: A progressive paradigm.  In: S. F.,Semel & A. R., Sandovnik (Eds.), Schools of tomorrow, schools of today – What happened to progressive education (pp.127-137). New York: Peter Lang

http://tinyurl.com/d5q2tqr

אני וגוגל - עבר והווה

בימים אלו של תחילת הסמסטר האחרון של לימודי התואר בתקשוב ולמידה, אני מוצאת את עצמי עושה מעין סיכום ביניים, ביני לבין עצמי או יותר נכון ביני לבין מחשבי.

אודה ולא אבוש כי לפני שנתיים שלוש, השימוש העיקרי שלי בGoogle - היה בעיקר לחיפוש מתכונים, טיסות או מסלולי טיול בארץ או בחו"ל ומציאת תמונות בנושאים שונים...  במהלך לימודיי למדתי להכיר את נפלאות כלי ה- Google (ויודעת אני שעדיין לא את כולם אני מכירה ולא בכולם אני משתמשת). באתר הרשמי של Google , ישנה חלוקה לשני סוגי כלים: כלי חיפוש וכלי שיתוף ותקשורת.

אתחיל מכלי החיפוש:

היום בניגוד לעבר, בכל בעיה בה אני נתקלת, החבר הטלפוני שלי או גלגל ההצלה הוא קודם כל מנוע החיפוש של Google, אני מקלידה שאלה כלשהי וממתינה לתשובה...  דוגמה קטנה מלפני מספר ימים, רציתי לשנות את מועד הסריקה של האנטי וירוס, לא ידעתי איך עושים זאת, נכנסתי ל- Google הקלדתי שאלה וגיליתי איך לעשות את שרציתי, עוד דוגמה – בבקשה: בוקר בהיר אחד נכנסתי למחשב בכיתתי על מנת לבדוק דואר בתיבת הג'ימל, והנה גיליתי שאני חסומה לכניסה לג'ימל דרך מחשב זה, מיותר לציין שהפיוזים קפצו, הייתי בדרכי להתקשר לטכנאי המחשבים של ביה"ס, אך רגע לפני חיוג המספר, החלטתי לנסות לפתור את העניין בעצמי, שוב הקלדתי שאלה ב- Google, קבלתי תשובות ברורות יותר וברורות פחות, אך הצלחתי גם הצלחתי לנטרל את החסימה... והדוגמאות עוד רבות מספור, נעזרתי בגוגל למציאת פקודות HTML שהיו חסרות לי לבניית האתר שלי, מצאתי איך להקליט את מסך המחשב לעבודה אחרת שהייתי זקוקה לכך, ועוד ועוד....

כאמור, בכלי ה-  Google עסקינן,  פונקציה נוספת שהפכה לבת בית במחשב שלי Google Translate, אני והשפה האנגלית לא חברות כבר שנים רבות, ומה לעשות שהיום ללא שפה זו קשה להסתדר, לא אחת אני מוצאת עצמי מעתיקה מילה או משפט לא מובנים ונעזרת בשירותי התרגום של Google.

במקביל לכתיבת בלוג זה, אני כותבת את עבודת הסמינריון שלי, ושוב Google בא לעזרתי , הפעם בעזרת  Google Scholar, מנוע חיפוש זה מאתר את המאמרים המחקריים ברשת האינטרנט, ומציג הפניות למאמרים אחרים שמאוחסנים במאגרים מתמחים, שמרביתם בתשלום.

ולכלי השיתוף והתקשורת:

הראשון Google Docs, שאת נפלאותיו הזכרתי באחד הפוסטים הקודמים. אך אזכיר פה בקצרה, משמש ליצירה ושיתוף של מסמכים ברשת, צורת עבודה זו מאפשרת לגבות את כלי שיתוף המסמכים, לשתף אותם עם חברים ולגשת אליהם מכל מחשב בעולם המחובר לרשת.

Google Sites כלי נוסף של Google בו השתמשנו במהלך הלימודים, בבניית אתר חינמי ליחידת ההוראה.

ובל אשכח את Blogger המקום בו אני כותבת רשומה זו ממש בבלוג הלימודי שלי, גם כן כחלק ממשימות התואר.

ואציין ללא פירוט את Youtube, Gmail ו- Picasa.

וכל שנותר לי לומר, אין ספק, חיי השתנו לאור היכרותי עם הכלים השונים שחברת Google השכילה להמציא.