הערכת עמיתים כאסטרטגיית הוראה

השבוע, כחלק מחובת ההשתתפות בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" בהנחיית דר' אתי כוכבי, נדרשנו לבצע הערכת עמיתים. זו לא הפעם הראשונה במסגרת תואר זה, שאנו נדרשים לכך, הערכנו גם את עבודותיהם של חברינו לספסל הלימודים (או במקרה זה, נכון יהיה לומר, חברינו לקבוצת הפייסבוק...) בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים" עם דר' חגית מישר-טל.

מהי הערכת עמיתים? פרופ' מיקי רונן מהמכון האקדמי טכנולוגי בחולון כתבה כך: "הערכת עמיתים   (peer evaluation/assessment)  היא אסטרטגיית הוראה, שבה הסטודנטים מתבקשים להעריך זה את עבודתו של זה. הערכת עמיתים יכולה להתמקד בתוצרים או בתהליך, וניתן לאפיין אותה באמצעות ממדים שונים הקשורים למטרות הפעילות, לסוג תכנים ולאופן ניהולה (Topping, 1998). אפיונם והצגתם של קריטריוני ההערכה מהווה מרכיב חשוב בהערכת עמיתיםMiller, 2003) )".

עוד הוסיפה פרופ' רונן, כי "מחקרים רבים מדווחים על הערכת עמיתים כגישה יעילה להעצמת תהליך הלמידה, להגברת המוטיבציה ולטיפוח כישורים פרופסיונאליים, ושיטה זו מיושמת בהצלחה במערכת ההשכלה הגבוהה בעולם, בתחומי תוכן רבים"

איך נעשה הדבר בפועל?
ניתנת לחברי הקבוצה משימה בקבוצה, זוגות או יחידני, במקרה שלנו בקורס הראשון אמורים היינו לפתח פעילויות מתוקשבות בנושא לימודי, ובקורס שני לנתח תוכנית תקשוב של אחת ממדינות העולם.
ניתן deadline לסיום העבודה והצגתה בפורום או בפייסבוק (ע"פ אפיון הקורס). לאחר ההגשה החלה הערכת עמיתים. במקרה זה זו הערכה איכותנית מעצבת.
הערכת עמיתים טובה, תהא זו שתעשה בעזרת מחוון (כלי שנועד לספק הכוונה והערכה כיצד להעריך ביצועי למידה).

להערכת עמיתים יש השפעה משמעותית על הלמידה:

• העמקת תהליך הלמידה
• למידה מדוגמאות של אחרים
• למידה מהמשוב עצמו

המקטרגים יטענו שלהערכת עמיתים נדרשת השקעה רבה מצד הלומד.

מההתנסות שלי בסוג זה של הערכה, ובמיוחד כשנעשה בכלים כמו פורום או פיסבוק, בהם כל העבודות גלויות לעיון כולם, מצאתי עושר של נושאי לימוד, רעיונות לפעילויות ולאמצעי המחשה.    גם אם הנושא או הרמה לא בהכרח מתאימים לצרכי ההוראה שלי, באפשרותי לעשות אדפטציה לדברים.

לקרוא את ההערכה שקבלתי, גורמת לי להרהר שוב בנבכי העבודה, במקרה הצורך לתקן, לשנות, להרחיב, להסביר ולפעמים להיחשף לעוד נקודות עליהן לא חשבתי מלכתחילה.

אין ספק, שהערכת עמיתים "גוזלת" זמן, אך יצאתי  ממנה כששכרי בידי.

ביבליוגרפיה:

הצעה לקרן המחקר - מיט"ל 2003

הערכת עמיתים מתוקשבת בהוראה אקדמית בישראל

פוטנציאל, אתגרים ומודלים פדגוגיים

מוגש על ידי:  

פרופ' מיקי רונן וד"ר דורותי לנגלי, מכון אקדמי טכנולוגי חולון 

ד"ר דינה לבל, בית הספר למקצועות הבריאות אוניברסיטת ת"א

מחשב ללא כאבים

כאבי גב תחתון, כאבים בצוואר, חגורת הכתפיים מציקה, כאב חד בפרק כף היד, ראש כואב, עיניים דומעות, שורפות או צורבות, הרדמות של כפות הידיים ו/או האצבעות...

אם גם אתם סובלים מאחד או יותר מהסימפטומים הללו, וגם אתם מבלים שעות רבות ביום מול המחשב, סביר להניח שאתם סובלים מתופעות לוואי של השימוש בו!!

ובכן, מאז שיצאתי לשנת שבתון והתחלתי את לימודיי לתואר השני, אני מוצאת עצמי יושבת מול המחשב (לא נעים לומר) מעל לעשר שעות ביום ברציפות, עם גיחות קצרות למילוי צרכיי הבסיסיים ביותר.

לא אחת אני מרגישה בחלק מהתופעות שמניתי קודם לכן, לא נעים כלל וכלל..

ובכן חבריי מכורי המחשב, אם מרצון ואם מכורח המציאות, דעו לכם, ישנם פתרונות למכאובים הללו, בעזרת מספר טיפים פשוטים, אפשר להקטין ואף למנוע את נזקי השהות הארוכה מול המחשב.

בעזרת חיפוש מהיר בגוגל, תחשפו לעצות, תרגילים, סרטוני הסבר וכו' מפי בעלי מקצוע שונים, כמו: אורטופדים, כירופרקטורים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ועוד.

כדאי לקחת לתשומת ליבנו את הנאמר שם, בכדי לצמצם את הנזקים שאנו גורמים לגופנו, ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא!

אזכיר מספר עצות:

• לשנות תנוחת ישיבה כל מספר דקות
• לקום ולבצע פעילות גופנית קצרה בכל כמה דקות
• ביצוע תרגילים לעיניים, מצמוצים תכופים ועצימתן למנוחה
• בניית סביבת עבודה נכונה מבחינה ארגונומית
• ביצוע תרגילי מתיחה לאיברים השונים

מצרפת סרטון אנימציה העוסק בכללים של עשה ואל תעשה בזמן הישיבה מול המחשב.

פייסבוק בשרות המחאה

                 

כל מי שיש לו חשבון פייסבוק, בוודאי נתקל לאחרונה בסלוגנים מאין אלו על הקיר שלו.
מסתמן כי רשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק, משמשות כפלטפורמה נוחה להתארגנות של מחאה.

אז איך בעצם הכל התחיל?

מחאות ציבוריות אינן דבר חדש, תמיד יש קבוצה בציבור שמרגישה מקופחת, מתוסכלת, מיואשת, רוצה שינוי וכיוצא באלה...
אם בעבר הלא רחוק כדי להביע את הרגשות הללו בפומבי, נדרשה התארגנות בת מספר חודשים: החל בהעברת טלפונים, מציאת מקום מפגש, עריכת סקרים, יציאה לתקשורת, פרסום וכו'.

היום, בעידן הפייסבוק נעשה הדבר יותר קל, פתאום קם אדם (אנונימי, ראו מחאת הקוטג') בבוקר ומחליט שהוא רוצה לזעוק את כאבו. הוא מפרסם על הקיר שלו את קולות המחאה. מקורבים לו רואים זאת, שולחים לייק, מעבירים הלאה לחברים וכך מתפשטת לה המחאה כמו אש בשדה קוצים.

וכל זה נעשה

·         בחינם, הפרסום בפייסבוק נעשה ללא צורך בהוצאות כספיות.

·         במהירות, כבר אין צורך לכתוב אי-מיילים או להתקשר בטלפון.

·         אפשרות לראות מהי דעת הקהל, ע"י קבלת תגובות, קבלת לייקים, כבר אין צורך בעריכת סקרים.

·         תאום בדרך קלה ומהירה. בפייסבוק יש פונקציה המאפשרת יצירת אירוע, מפורסם מקום, זמן ואפשרות לאישור/אי אישור הגעה.

·         העברת מסרים לקהלים גדולים.

אסכם ואבהיר, הפייסבוק לא הוא זה שעושה את המחאה, הוא קרש הקפיצה להתאחדות של האנשים, להתארגנות שמאוחר יותר יוצאת לרחובות.

הטכנולוגיה אינה המחאה, היא רק מהווה לה פלטפורמה.


ימים יגידו, איך נבחרי הציבור שלנו יעשו שימוש בפייסבוק לקראת הבחירות הבאות, נחכה ונראה.

שיר המחאה ע"פ שירה של נעמי שמר א"ב:

איך ללמוד? מטעויות

 "איך ללמוד? מטעויות", זהו שמו של סרט, שהציגה לנו דר' ליאת אייל בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע".




בסרט מתארת המורה דיאנה לאופנברג את השינויים שעברו על מקורו של המידע, מאז ימי בית-הספר של סבתה ועד היום.
בשנות השלושים של המאה הקודמת, כשסבתה למדה בבית-הספר, המידע היה מצוי ברשות המורה. התלמידים באו לבית-הספר על-מנת לקבל את המידע שנמצא בראשו של המורה.
דור לאחר מכן, בימי בית-הספר של אביה, עדיין הידע היה מצוי אצל המורה, ובבית-הספר הוא עבר ממנו אל התלמיד. התלמיד היה צריך לזכור את המידע בראשו (הזיכרון הנייד היה ראשו של התלמיד).
בדור שלה, המידע כבר היה מצוי באנציקלופדיה, וכשנזקקה לו, פתחה את האנציקלופדיה ומשם קיבלה אותו.
היום, כשגברת לאופנברג משמשת כמורה (בעידן האינטרנט), המידע מצוי בשפע, וכבר לא נמצא רק אצל המורה, כי אם ברשת וכבר אין צורך לזכור אותו בראש, אזי התלמיד לא צריך לבוא לבית-הספר בשביל לקבל מידע.

לטענתה של לאונפברג, היום אין צורך במורה שיעביר את המידע לתלמידיו, על המורה להציב בפניהם בעיה כלשהי, ואלו יצטרכו להגיע לפתרון בדרך אוטנטית, חוויתית, יצירתית ע"י חקירה וניסיון.

וגולת הכותרת של הסרט, כלמידה לא ייחשב להעביר לתלמיד מידע ואח"כ לבחון אותו במבחן רב-ברירה (או בשפת העם - להקשיב, לשנן ולהקיא...).
למידה תחשב חקירה, התנסות, חיפוש פתרונות...
לא אחת, למידה מסוג זה תביא לטעויות, אך התהליך שהביא לכישלון, הוא למעשה המלמד והמעשיר.


שם הסרט "איך ללמוד? מטעויות", תוהה אני, האם במערכת החינוך שלנו לא לומדים מטעויות? ולמה כוונתי? הרי נדמה שכבר ברור לכל, שתפקידו של המורה בימינו כבר איננו העברת מידע, ושעלינו לדבוק בגישה הקונסטרוקטיביסטית, המדברת על למידה תוך שיתוף פעולה ודיאלוג, יישום המידע והפיכתו לידע, תהליך הלמידה נמצא במרכז ולא התוצר וכו'.
ואם אנו מבינים כל זאת, איך נסביר את העובדה שבשנות התיכון עדיין מחכות לתלמידנו בחינות הבגרות, ובכניסה למוסדות להשכלה גבוהה הבחינה הפסיכומטרית???

ברור לי שהגישה והשיטה צריכות להשתנות, וברור לי שדברים לא נעשים מהיום למחר.
אך חשוב להתחיל, יש לחשוב על שיטה אחרת להערכת התלמידים ודרך קבלתם ללימודים גבוהים.

להתחיל מצעד קטן לשינוי גדול.