הערכת עמיתים כאסטרטגיית הוראה

השבוע, כחלק מחובת ההשתתפות בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" בהנחיית דר' אתי כוכבי, נדרשנו לבצע הערכת עמיתים. זו לא הפעם הראשונה במסגרת תואר זה, שאנו נדרשים לכך, הערכנו גם את עבודותיהם של חברינו לספסל הלימודים (או במקרה זה, נכון יהיה לומר, חברינו לקבוצת הפייסבוק...) בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים" עם דר' חגית מישר-טל.

מהי הערכת עמיתים? פרופ' מיקי רונן מהמכון האקדמי טכנולוגי בחולון כתבה כך: "הערכת עמיתים   (peer evaluation/assessment)  היא אסטרטגיית הוראה, שבה הסטודנטים מתבקשים להעריך זה את עבודתו של זה. הערכת עמיתים יכולה להתמקד בתוצרים או בתהליך, וניתן לאפיין אותה באמצעות ממדים שונים הקשורים למטרות הפעילות, לסוג תכנים ולאופן ניהולה (Topping, 1998). אפיונם והצגתם של קריטריוני ההערכה מהווה מרכיב חשוב בהערכת עמיתיםMiller, 2003) )".

עוד הוסיפה פרופ' רונן, כי "מחקרים רבים מדווחים על הערכת עמיתים כגישה יעילה להעצמת תהליך הלמידה, להגברת המוטיבציה ולטיפוח כישורים פרופסיונאליים, ושיטה זו מיושמת בהצלחה במערכת ההשכלה הגבוהה בעולם, בתחומי תוכן רבים"

איך נעשה הדבר בפועל?
ניתנת לחברי הקבוצה משימה בקבוצה, זוגות או יחידני, במקרה שלנו בקורס הראשון אמורים היינו לפתח פעילויות מתוקשבות בנושא לימודי, ובקורס שני לנתח תוכנית תקשוב של אחת ממדינות העולם.
ניתן deadline לסיום העבודה והצגתה בפורום או בפייסבוק (ע"פ אפיון הקורס). לאחר ההגשה החלה הערכת עמיתים. במקרה זה זו הערכה איכותנית מעצבת.
הערכת עמיתים טובה, תהא זו שתעשה בעזרת מחוון (כלי שנועד לספק הכוונה והערכה כיצד להעריך ביצועי למידה).

להערכת עמיתים יש השפעה משמעותית על הלמידה:

• העמקת תהליך הלמידה
• למידה מדוגמאות של אחרים
• למידה מהמשוב עצמו

המקטרגים יטענו שלהערכת עמיתים נדרשת השקעה רבה מצד הלומד.

מההתנסות שלי בסוג זה של הערכה, ובמיוחד כשנעשה בכלים כמו פורום או פיסבוק, בהם כל העבודות גלויות לעיון כולם, מצאתי עושר של נושאי לימוד, רעיונות לפעילויות ולאמצעי המחשה.    גם אם הנושא או הרמה לא בהכרח מתאימים לצרכי ההוראה שלי, באפשרותי לעשות אדפטציה לדברים.

לקרוא את ההערכה שקבלתי, גורמת לי להרהר שוב בנבכי העבודה, במקרה הצורך לתקן, לשנות, להרחיב, להסביר ולפעמים להיחשף לעוד נקודות עליהן לא חשבתי מלכתחילה.

אין ספק, שהערכת עמיתים "גוזלת" זמן, אך יצאתי  ממנה כששכרי בידי.

ביבליוגרפיה:

הצעה לקרן המחקר - מיט"ל 2003

הערכת עמיתים מתוקשבת בהוראה אקדמית בישראל

פוטנציאל, אתגרים ומודלים פדגוגיים

מוגש על ידי:  

פרופ' מיקי רונן וד"ר דורותי לנגלי, מכון אקדמי טכנולוגי חולון 

ד"ר דינה לבל, בית הספר למקצועות הבריאות אוניברסיטת ת"א

מחשב ללא כאבים

כאבי גב תחתון, כאבים בצוואר, חגורת הכתפיים מציקה, כאב חד בפרק כף היד, ראש כואב, עיניים דומעות, שורפות או צורבות, הרדמות של כפות הידיים ו/או האצבעות...

אם גם אתם סובלים מאחד או יותר מהסימפטומים הללו, וגם אתם מבלים שעות רבות ביום מול המחשב, סביר להניח שאתם סובלים מתופעות לוואי של השימוש בו!!

ובכן, מאז שיצאתי לשנת שבתון והתחלתי את לימודיי לתואר השני, אני מוצאת עצמי יושבת מול המחשב (לא נעים לומר) מעל לעשר שעות ביום ברציפות, עם גיחות קצרות למילוי צרכיי הבסיסיים ביותר.

לא אחת אני מרגישה בחלק מהתופעות שמניתי קודם לכן, לא נעים כלל וכלל..

ובכן חבריי מכורי המחשב, אם מרצון ואם מכורח המציאות, דעו לכם, ישנם פתרונות למכאובים הללו, בעזרת מספר טיפים פשוטים, אפשר להקטין ואף למנוע את נזקי השהות הארוכה מול המחשב.

בעזרת חיפוש מהיר בגוגל, תחשפו לעצות, תרגילים, סרטוני הסבר וכו' מפי בעלי מקצוע שונים, כמו: אורטופדים, כירופרקטורים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ועוד.

כדאי לקחת לתשומת ליבנו את הנאמר שם, בכדי לצמצם את הנזקים שאנו גורמים לגופנו, ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא!

אזכיר מספר עצות:

• לשנות תנוחת ישיבה כל מספר דקות
• לקום ולבצע פעילות גופנית קצרה בכל כמה דקות
• ביצוע תרגילים לעיניים, מצמוצים תכופים ועצימתן למנוחה
• בניית סביבת עבודה נכונה מבחינה ארגונומית
• ביצוע תרגילי מתיחה לאיברים השונים

מצרפת סרטון אנימציה העוסק בכללים של עשה ואל תעשה בזמן הישיבה מול המחשב.

פייסבוק בשרות המחאה

                 

כל מי שיש לו חשבון פייסבוק, בוודאי נתקל לאחרונה בסלוגנים מאין אלו על הקיר שלו.
מסתמן כי רשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק, משמשות כפלטפורמה נוחה להתארגנות של מחאה.

אז איך בעצם הכל התחיל?

מחאות ציבוריות אינן דבר חדש, תמיד יש קבוצה בציבור שמרגישה מקופחת, מתוסכלת, מיואשת, רוצה שינוי וכיוצא באלה...
אם בעבר הלא רחוק כדי להביע את הרגשות הללו בפומבי, נדרשה התארגנות בת מספר חודשים: החל בהעברת טלפונים, מציאת מקום מפגש, עריכת סקרים, יציאה לתקשורת, פרסום וכו'.

היום, בעידן הפייסבוק נעשה הדבר יותר קל, פתאום קם אדם (אנונימי, ראו מחאת הקוטג') בבוקר ומחליט שהוא רוצה לזעוק את כאבו. הוא מפרסם על הקיר שלו את קולות המחאה. מקורבים לו רואים זאת, שולחים לייק, מעבירים הלאה לחברים וכך מתפשטת לה המחאה כמו אש בשדה קוצים.

וכל זה נעשה

·         בחינם, הפרסום בפייסבוק נעשה ללא צורך בהוצאות כספיות.

·         במהירות, כבר אין צורך לכתוב אי-מיילים או להתקשר בטלפון.

·         אפשרות לראות מהי דעת הקהל, ע"י קבלת תגובות, קבלת לייקים, כבר אין צורך בעריכת סקרים.

·         תאום בדרך קלה ומהירה. בפייסבוק יש פונקציה המאפשרת יצירת אירוע, מפורסם מקום, זמן ואפשרות לאישור/אי אישור הגעה.

·         העברת מסרים לקהלים גדולים.

אסכם ואבהיר, הפייסבוק לא הוא זה שעושה את המחאה, הוא קרש הקפיצה להתאחדות של האנשים, להתארגנות שמאוחר יותר יוצאת לרחובות.

הטכנולוגיה אינה המחאה, היא רק מהווה לה פלטפורמה.


ימים יגידו, איך נבחרי הציבור שלנו יעשו שימוש בפייסבוק לקראת הבחירות הבאות, נחכה ונראה.

שיר המחאה ע"פ שירה של נעמי שמר א"ב:

איך ללמוד? מטעויות

 "איך ללמוד? מטעויות", זהו שמו של סרט, שהציגה לנו דר' ליאת אייל בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע".




בסרט מתארת המורה דיאנה לאופנברג את השינויים שעברו על מקורו של המידע, מאז ימי בית-הספר של סבתה ועד היום.
בשנות השלושים של המאה הקודמת, כשסבתה למדה בבית-הספר, המידע היה מצוי ברשות המורה. התלמידים באו לבית-הספר על-מנת לקבל את המידע שנמצא בראשו של המורה.
דור לאחר מכן, בימי בית-הספר של אביה, עדיין הידע היה מצוי אצל המורה, ובבית-הספר הוא עבר ממנו אל התלמיד. התלמיד היה צריך לזכור את המידע בראשו (הזיכרון הנייד היה ראשו של התלמיד).
בדור שלה, המידע כבר היה מצוי באנציקלופדיה, וכשנזקקה לו, פתחה את האנציקלופדיה ומשם קיבלה אותו.
היום, כשגברת לאופנברג משמשת כמורה (בעידן האינטרנט), המידע מצוי בשפע, וכבר לא נמצא רק אצל המורה, כי אם ברשת וכבר אין צורך לזכור אותו בראש, אזי התלמיד לא צריך לבוא לבית-הספר בשביל לקבל מידע.

לטענתה של לאונפברג, היום אין צורך במורה שיעביר את המידע לתלמידיו, על המורה להציב בפניהם בעיה כלשהי, ואלו יצטרכו להגיע לפתרון בדרך אוטנטית, חוויתית, יצירתית ע"י חקירה וניסיון.

וגולת הכותרת של הסרט, כלמידה לא ייחשב להעביר לתלמיד מידע ואח"כ לבחון אותו במבחן רב-ברירה (או בשפת העם - להקשיב, לשנן ולהקיא...).
למידה תחשב חקירה, התנסות, חיפוש פתרונות...
לא אחת, למידה מסוג זה תביא לטעויות, אך התהליך שהביא לכישלון, הוא למעשה המלמד והמעשיר.


שם הסרט "איך ללמוד? מטעויות", תוהה אני, האם במערכת החינוך שלנו לא לומדים מטעויות? ולמה כוונתי? הרי נדמה שכבר ברור לכל, שתפקידו של המורה בימינו כבר איננו העברת מידע, ושעלינו לדבוק בגישה הקונסטרוקטיביסטית, המדברת על למידה תוך שיתוף פעולה ודיאלוג, יישום המידע והפיכתו לידע, תהליך הלמידה נמצא במרכז ולא התוצר וכו'.
ואם אנו מבינים כל זאת, איך נסביר את העובדה שבשנות התיכון עדיין מחכות לתלמידנו בחינות הבגרות, ובכניסה למוסדות להשכלה גבוהה הבחינה הפסיכומטרית???

ברור לי שהגישה והשיטה צריכות להשתנות, וברור לי שדברים לא נעשים מהיום למחר.
אך חשוב להתחיל, יש לחשוב על שיטה אחרת להערכת התלמידים ודרך קבלתם ללימודים גבוהים.

להתחיל מצעד קטן לשינוי גדול.

החינוך המיוחד, לאן?

במהלך השבועות האחרונים נחשפתי במסגרת לימודיי לתוכנית התקשוב של ישראל.

סיקרן אותי לראות מה נכתב בה לגבי החינוך המיוחד, שהרי כזכור, אני בוגרת מגמת חינוך מיוחד, ומזה כעשר שנים עובדת בבי"ס לתלמידים בעלי פיגור בינוני-קשה ולקויות נלוות (אוטיזם, שיתוק מוחין, ליקויי חושים, הפרעות התנהגות, הפרעות קשב וריכוז ועוד...).

במהלך חשיפתנו לתוכנית התקשוב נפגשנו עם מר רוני דיין מנהל גף יישומי מחשב במשרד החינוך, שהביא בפנינו את התוכנית על עקרונותיה, חידושיה ומהלך ביצועה בפועל.

כשנשאל "ומה לגבי החינוך המיוחד?" , חילק את תשובתו לשלוש:

1.      מסגרות החינוך המיוחד שנמצאות בתוך בתי-ספר רגילים, יצטיידו ויטלו חלק בתוכנית, כמו שאר כיתות ביה"ס בו הן נמצאות.

2.  לגבי המתיאו"ת (מרכז תמיכה יישובי אזורי), מתגבשת תוכנית בימים אלו.

3.  ואילו לגבי החינוך המיוחד הכולל בתי-ספר מיוחדים, נאמר שהאחריות להם היא באגף לחינוך מיוחד במחוזות.

לאותם בתי-ספר הכלולים בסעיף 3 ארצה להתייחס, אכן, לפני מספר חודשים קיבלה מנהלת ביה"ס מכתב מהאגף לחינוך מיוחד, בו התבקשנו למלא טופס המפרט את צרכי ביה"ס בכל הקשור להצטיידות בנושא התקשוב.

אני חושבת שזה נכון לעשות זאת כך,  ההצטיידות בחינוך המיוחד שונה מאוד מבחינוך הרגיל ואף שונה מאוכלוסייה לאוכלוסייה בתוך החינוך המיוחד עצמו. למשל: בביה"ס כדוגמת זה שאני מלמדת בו, אין צורך בלוח חכם בכל כיתה (שהרי הוא "חכם" מידי בשבילנו), גם אין צורך במקרן בכל כיתה. אך כן חשוב שיהיו 3-4 מקרנים ניידים בביה"ס, שניתן יהיה להעבירם בין הכיתות ע"פ הצורך. כמו כן, חשוב שבכל כיתה יהיה לפחות מחשב אחד תקין, חדיש המחובר לרשת בפס רחב. בנוסף אנו זקוקים לעזרים נוספים, כמו: מסכי מגע, מקלדות בעלות מקשים גדולים, מתגים שונים, תחליפי עכבר, לומדות מתאימות וכו'.

לומדות? בוודאי יורמו מספר גבות, שהרי היום ממעטים להשתמש בלומדות (אם בכלל), אך כשרוב סביבות הלמידה הקיימות בשוק (בריינפופ, גלים, אופק, אלנט, עת הדעת וכו') אינן מתאימות לתלמידנו, מאחר והחינוך המיוחד הוא קשת רחבה מאוד של אוכלוסיות החל ממחוננים (כן, כן גם הם נחשבים לחינוך מיוחד), דרך כאלה שהם בעלי אינטליגנציה תקינה אך קיימות בעיות מוטוריות קשות, ליקויי למידה ברמות שונות, לקויות שפה, לקויות חושים (לקות ראיה/שמיעה), פיגור על סוגיו השונים ועוד...

מהתבוננות בקשת רחבה זו, ניתן להבין שאין סביבה לימודית אחת שתוכל לתת מענה לשלל סוגי הלקויות. ולכן עלינו להשתמש במה שיש. ואכן יש לומדות רבות (עם הפלוסים והמינוסים שבהן), שפותחו עבור האוכלוסיות בעלות הצרכים המיוחדים.

אך כפי שכבר השכלנו להבין, אין זה מספיק להצטייד. תוכנית התקשוב העמידה במרכז הבמה את המורה ופיתוחו, לדעתי זו מטרה מאוד חשובה בכלל ובחינוך המיוחד בפרט.

כאמור, יש קושי במציאת חומרים מתאימים עבור חלק מאוכלוסיות החינוך המיוחד, השונות כל כך גדולה ביכולות, בצרכים, במוגבלויות השונות שיש להתייחס אליהן וגם בנושאים הנלמדים.

על כן לא אחת אנו מוצאים עצמנו כממציאים את הגלגל וכתופרי חליפות המתאימות ספציפית לתלמידנו. וכדי שנהיה תופרים טובים, יש להכשירנו לכך. הכשרה כוללת לגבי השימוש במחשב כאמצעי הוראה ולמידה בכיתה והן הכשרה ספציפית של בניית פעילויות המתאימות לאוכלוסייה, שכן אני חוזרת ומזכירה, יש לנו קושי בשימוש בסביבות הסגורות והפתוחות הקיימות.

אסכם ואומר, שאני רואה באור חיובי את העובדה שהפנו את כל הקשור בתקשוב החינוך המיוחד לאגף לחינוך מיוחד, שכן אין ספק שהם הגוף הקרוב ביותר לשדה/לשטח. כולי תקווה כי מהלך הטמעת התקשוב בבתי-הספר שלנו, יהיה לא פחות רציני ובעל חשיבות כמו שאמור להיות בחינוך הרגיל. אמן!!!

מצרפת קישור לאתר של חברת פור.אי.די המייבאת ומשווקת חומרי תוכנה וחומרה שפותחו במיוחד עבור אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. בשיטוט באתר, ניתן להתוודע לעזרים שונים ולתוכנות אשר בעזרתם גם תלמידנו יכולים ליהנות  מלמידה בסביבה מתוקשבת.

קישור נוסף הוא לקטע בהרצאתו של מר רוני דיין, בו הוא מסביר לגבי יישום תוכנית התקשוב בחינוך המיוחד (בין הדקות 39:30 - 42:31). 

מי עובד קשה יותר?

               

http://tinyurl.com/4279al4

מי עובד קשה יותר?

http://tinyurl.com/3b5sfz9

בזמן האחרון אני תוהה לי ביני לבין עצמי,
מי עובד קשה יותר, מרצה המעביר קורס פנים מול פנים, או מרצה שמעביר את אותו קורס באופן מקוון?


לכאורה, נראה שקורס מקוון קל יותר להכין ולהעביר, המרצה מכין את ההרצאה, מעביר למצגת, עונה על שאלות בפורום...
לעומת קורס פנים מול פנים, בו צריך לעמוד מול כיתה של חמישים ואולי אף מאה סטודנטים במשך שעה וחצי, לדאוג לרתק ולעניין אותם, כדי שיהיה שקט ונעים בכיתה (ולא יהיו קולות של דיבורים או להבדיל של נחירות)...

אך בינינו, כל מורה/מרצה בר-דעת יסכים איתי, שתיאורים אלה הם פשטניים למדי. לא בכך נגמרת עבודתו של המורה המקוון, ולא בכך נגמרת עבודתו של השני.

מעיון בשני המחקרים של גולדשטיין (2001) ו (Cavanaugh (2005 עולה, כי הזמן הדרוש להכנה וללימוד של קורס מקוון גדול יותר בלפחות 25% מהזמן שנדרש לקורס פנים מול פנים. זאת בעיקר בשל האינטראקציה שנוצרת בין המרצה לסטודנט בהוראה מסוג זה. אינטראקציה המתבטאת בהתכתבות עם הסטודנטים, בבדיקת העבודות המוגשות ובנוסף בשל הצורך בתחזוקת ועדכון אתר הקורס.

לעניות דעתי, כמו לכל דבר בחיים אין להתייחס רק בראייה של שחור או לבן, בוודאי ישנם מרצים "טכנולוגיים" יותר, שיטענו שזמן הכנת ולימוד שיעור מקוון אינו קשה יותר ואינו דורש זמן רב יותר משיעור פנים מול פנים, ואילו הפחות טכנולוגיים שבינינו יטענו טענה הפוכה.

אך אם נתבסס על הנאמר במחקרים המובאים, שמורה מקוון עובד זמן רב יותר ממורה אחר, בוודאי תעלה השאלה, אז לשם מה יש כאלה שבכל זאת עושים זאת???
ובכדי לענות על הסוגיה, אתבסס על דבריו של גולדשטיין, שמתייחס לתועלת שמפיק המרצה בקורס מקוון:

• התפתחות מקצועית
• הוראה בדרכים חדשות
• חשיפה למקורות מידע
• העשרה רעיונית
• למידת כלים חדשים
• תחושה של בטחון עצמי - אני בחזית המקצוע

ובמילים שלי,

אם אנחנו כאנשי חינוך לא נצעד עם הקידמה והטכנולוגיה, 

אנחנו אלה שנישאר מאחור, 

כי העולם ממשיך לו הלאה...

ביבליוגרפיה:

1. גולדשטיין, א' (2001). סוגיות בהוראה מתוקשבת: חקר קורסים מתוקשבים. מאמר שפורסם בכנס הווירטואלי של מופ"ת: http:/ vcisrael.macam.ac.il. 
2. (Cavanaught, J (2005

Teaching Online - A Time Comparison

Retrieved July 24, 2011 from 

http://www.westga.edu/~distance/ojdla/spring2005/cavanaugh81.htm

שאלת מיליון הדולר "קורס מקוון או קורס פנים מול פנים, מה עדיף?"

צמד המילים קורס מקוון הופך לפופולרי יותר ויותר בשנים האחרונות.
הכוונה לקורס א-סינכרוני, קורס המתנהל כולו דרך רשת האינטרנט. אינו תלוי מקום או זמן, חומר הלימוד נמצא במאגר ברשת, הלומד לומד באופן עצמאי, ישנו פורום בו הוא נדרש להגיש עבודות ולהגיב לעבודותיהם של אחרים, כמו כן ניתן לפנות למרצה בעזרת הפורום, לשאילת שאלות, הבהרה של דברים לא ברורים וכו'.
לעומת קורס פנים מול פנים, אשר נערך במועד ובמקום קבועים, ומשתתפים בו לפחות שני שחקנים: המורה והלומד, הדיון ביניהם נערך און-ליין.

הקשה בגוגל על אותו צמד מילים מדובר, מביא לתוצאות רבות של קורסים המוצעים באופן מקוון, בכמעט כל  נושא שעולה בראשכם: עיצוב גרפי, אקולוגיה, רטוריקה, שוק ההון, בניית אתרים, רפואה אלטרנטיבית ואפילו עזרה ראשונה...

נשאלת השאלה, מה יותר טוב? היכן נמצא הישגים טובים יותר, איפה רמת המוטיבציה ללמידה תהיה גבוהה יותר, בקורס מקוון או בקורס פנים מול פנים?

ממש בימים אלו, אני מתנסה בקורס מקוון בנושא של "שיטות מחקר". עדיין מוקדם להביע את דעתי (שיעור חמישי מתוך שלושה עשר), אך אני כבר יכולה להצביע על מספר יתרונות וחסרונות ללמידה מסוג זה.

יתרונות:

• למידה בזמן ובמקום המתאימים לי.
• בינתיים, נראה לי באופן אישי (ויש לציין שבקורס ספציפי זה), אני משקיעה פחות זמן בשיעור מקוון, מאשר הייתי משקיעה במכללה בשיעור פנים מול פנים, שעורך שלוש שעות אקדמאיות.
• השקט שיש לי במרחב הפרטי שלי, לעומת מסיחים שישנם בכיתה.
• וכתוצאה מהסעיף הקודם, רמת הריכוז שלי גדולה יותר במרחב האישי שיצרתי לי.

חסרונות:

• אין אפשרות לקבל תשובה כאן ועכשיו. יש אפשרות לפנות למרצה בפורום הקורס, אך התשובה תינתן רק לאחר מספר שעות או אפילו יום-יומיים, כשכבר לא אעסוק בנושא, ואאלץ לחזור ולעיין בחומר השיעור.
• מעט מידי תרגול, סביר להניח שבכיתה היה תרגול נוסף.
• האם למי שאינו בקי ברזי הטכנולוגיה, לא היה קושי או רתיעה משיעור במתכונת כזו.

אני מאמינה, שככל שאתקדם ברצף שיעורי הקורס המקוון, אמצא יתרונות, חסרונות, תהיות, הערות והארות נוספים.

ואולי אם נשלב את היתרונות והחסרונות, נמצא ששיטה שלישית המדברת על שילוב בין השניים היא הנכונה ביותר???

ומעניין לעניין באותו עניין ...

ולשאלה ששאלתי קודם לכן, היכן נראה הישגים טובים יותר? דר' ליאת אייל בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע" הביאה לנו אנקדוטה מעניינת, אין הבדל משמעותי בהישגי הלומדים בקורס מקוון לעומת קורס פנים מול פנים" כך אומרים מאות מחקרים.

ובעקבות השיעור בנושא "אין הבדל משמעותי" בו למדנו שיש להסתכל בעין ביקורתית על כל מאמר שאנו קוראים, אני שואלת את עצמי, האם המחקרים הללו התחשבו גם בנתונים הבאים:

• גיל הלומדים (אולי גם לו יש השפעה על ההישגים בכל שיטת לימוד).
• מידת הידע הטכנולוגי של הלומדים.
• מידת המוטיבציה ללמידה מסוג שונה/חדש/ אחר, שיכולה להיות גבוהה יותר ולהביא להשקעה גדולה יותר בלמידה, ובכך להטות את תוצאות המחקר?
• למי מתאים סוג כזה של למידה?

עדיין אינני יכולה לומר שקיבלתי תשובה מניחה את הדעת לגבי השאלה מה עדיף, למידה פנים אל פנים או באופן מקוון?

מצרפת קישור למאמר אחד מיני רבים בנושא של אין הבדל משמעותי בין למידה פנים מול פנים לעומת למידה מקוונת.

תוך כדי כתיבת רשומה זו, עלו בי הרהורים לגבי המרצה/המורה שמכין את הקורס המקוון,

מה עמדתו ביחס להוראה פנים מול פנים לעומת הוראה בקורס מקוון.

אני חושבת שיש לי נושא לפוסט הבא, לא?