תהיות בעקבות קריאת המאמר The city and country school: A progressive paradigm / Susan F. Semel

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך בישראל" בהנחיית פרופ' עמי וולנסקי נתבקשנו לקרוא את המאמר:

The city and country school: A progressive paradigm / Susan F. Semel

מאמר זה מתאר בית-ספר שהוקם בניו-יורק בשנת 1914 ע"י קרוליין פראט, שדגלה בגישה החינוכית הרואה את הילד במרכז. בית-הספר וצוותו צריכים להוביל את הילד למימוש מלוא הפוטנציאל המצוי בו וסיפוק סקרנותו הטבעית ע"י התנסות פעילה.

בית-הספר מיועד לילדים מגיל שנתיים ועד שלוש עשרה, ישנם 18 תלמידים בכיתה והוא ממומן ברובו ע"י ההורים.

בראשית ימיו התבסס בית-הספר על משחק ועבודה, דרכם האמינה פראט לומדים הילדים על החיים "האמיתיים". בהמשך, התגלגל בית-הספר לידיים אחרות, שהוסיפו וטענו כי הלמידה אצל ילדים רכים בשנים תתרחש תוך התנסות בסביבה הקרובה, וככל שיתבגרו יש להציג להם חומרים ומשימות מסובכים יותר, מהם יוכלו להשליך לתחומים נוספים.

בעקבות קריאת המאמר, עלו בי מספר שאלות לגבי בית-הספר המתואר בו:

•  מה עושים התלמידים בסיום כיתה ח', לאן הם עוברים משם, האם יש באזור מגוריהם בית-ספר המשך, הממשיך ודוגל בשיטת החינוך בה התחנכו עד כה?
• ואם התשובה לשאלה הקודמת היא לא, האם ההשתלבות בבית-ספר רגיל/מסורתי אינו יוצר בקרבם בעיה, אחרי חינוך מסוים לו היו רגילים במשך 10-11 שנים, שלפי המתואר שונה במהותו מבית-ספר מסורתי?

אתן כדוגמה את בתי-הספר הפתוחים שהיו נהוגים בישראל לפני כ-30 שנה, שבדרך כלל היו בתי-ספר יסודיים בלבד,וכשבוגריהם סיימו את כיתה ו' עברו לחטיבות ביניים ותיכונים רגילים, ושם נחשפו לראשונה לעובדה שיש מבחני בגרות בסיום הלימודים.

• האם מי שהכסף אינו מצוי בכיסו, לא יכול לרשום את ילדו לבית-הספר המוזכר? האם אין זה יוצר בית-ספר עליתיסטי?
• האם השיטה המבוססת על כך שהילדים לומדים דרך משחק, מתאימה לכל אחד? האם כל ילד יכול לעשות את ההעברה המתבקשת מעולם המשחק לעולם "האמיתי"?
• האם חינוך לא קונבנציונאלי בגיל הרך, אכן מכין את הילדים לבית-הספר, ואם לא, מה יקרה לאותו ילד במעבר לחינוך הרגיל?
• בזמן ניהולה של ג'ון מרי, האם העצמאות הרבה שניתנה למורים, לא היתה להם לרועץ? האם מספיקה הסתמכותם על דעת התלמידים בלבד, אם נהגו היטב או לא? להחליט החלטות משלך – האם לא מרגישים לפעמים כמו זאב בודד? האם לא חשובה עבודת הצוות, ההתחלקות, השותפות, הדיון בין חברי הצוות?
• האם ניתן ליישם את עקרונות השיטה של "החינוך המתקדם" גם בכיתות גדולות, למשל, כמו אלה שיש לנו בישראל? או/ו האם ניתן ליישם זאת גם בבתי-ספר שלא מתוקצבים באופן פרטי?

אינני חושבת שבסיום קריאת המאמר, יכולה אני לענות על כל השאלות הללו, וגם על אלו שכן,

אינני בטוחה שהתשובות שאענה לעצמי, ימצאו חן בעיני...

p://tinyurl.com/d5q2tqr

ביבליוגרפיה:

 Semel, S. F. (1999). The city and country school: A progressive paradigm.  In: S. F.,Semel & A. R., Sandovnik (Eds.), Schools of tomorrow, schools of today – What happened to progressive education (pp.127-137). New York: Peter Lang

http://tinyurl.com/d5q2tqr

אני וגוגל - עבר והווה

בימים אלו של תחילת הסמסטר האחרון של לימודי התואר בתקשוב ולמידה, אני מוצאת את עצמי עושה מעין סיכום ביניים, ביני לבין עצמי או יותר נכון ביני לבין מחשבי.

אודה ולא אבוש כי לפני שנתיים שלוש, השימוש העיקרי שלי בGoogle - היה בעיקר לחיפוש מתכונים, טיסות או מסלולי טיול בארץ או בחו"ל ומציאת תמונות בנושאים שונים...  במהלך לימודיי למדתי להכיר את נפלאות כלי ה- Google (ויודעת אני שעדיין לא את כולם אני מכירה ולא בכולם אני משתמשת). באתר הרשמי של Google , ישנה חלוקה לשני סוגי כלים: כלי חיפוש וכלי שיתוף ותקשורת.

אתחיל מכלי החיפוש:

היום בניגוד לעבר, בכל בעיה בה אני נתקלת, החבר הטלפוני שלי או גלגל ההצלה הוא קודם כל מנוע החיפוש של Google, אני מקלידה שאלה כלשהי וממתינה לתשובה...  דוגמה קטנה מלפני מספר ימים, רציתי לשנות את מועד הסריקה של האנטי וירוס, לא ידעתי איך עושים זאת, נכנסתי ל- Google הקלדתי שאלה וגיליתי איך לעשות את שרציתי, עוד דוגמה – בבקשה: בוקר בהיר אחד נכנסתי למחשב בכיתתי על מנת לבדוק דואר בתיבת הג'ימל, והנה גיליתי שאני חסומה לכניסה לג'ימל דרך מחשב זה, מיותר לציין שהפיוזים קפצו, הייתי בדרכי להתקשר לטכנאי המחשבים של ביה"ס, אך רגע לפני חיוג המספר, החלטתי לנסות לפתור את העניין בעצמי, שוב הקלדתי שאלה ב- Google, קבלתי תשובות ברורות יותר וברורות פחות, אך הצלחתי גם הצלחתי לנטרל את החסימה... והדוגמאות עוד רבות מספור, נעזרתי בגוגל למציאת פקודות HTML שהיו חסרות לי לבניית האתר שלי, מצאתי איך להקליט את מסך המחשב לעבודה אחרת שהייתי זקוקה לכך, ועוד ועוד....

כאמור, בכלי ה-  Google עסקינן,  פונקציה נוספת שהפכה לבת בית במחשב שלי Google Translate, אני והשפה האנגלית לא חברות כבר שנים רבות, ומה לעשות שהיום ללא שפה זו קשה להסתדר, לא אחת אני מוצאת עצמי מעתיקה מילה או משפט לא מובנים ונעזרת בשירותי התרגום של Google.

במקביל לכתיבת בלוג זה, אני כותבת את עבודת הסמינריון שלי, ושוב Google בא לעזרתי , הפעם בעזרת  Google Scholar, מנוע חיפוש זה מאתר את המאמרים המחקריים ברשת האינטרנט, ומציג הפניות למאמרים אחרים שמאוחסנים במאגרים מתמחים, שמרביתם בתשלום.

ולכלי השיתוף והתקשורת:

הראשון Google Docs, שאת נפלאותיו הזכרתי באחד הפוסטים הקודמים. אך אזכיר פה בקצרה, משמש ליצירה ושיתוף של מסמכים ברשת, צורת עבודה זו מאפשרת לגבות את כלי שיתוף המסמכים, לשתף אותם עם חברים ולגשת אליהם מכל מחשב בעולם המחובר לרשת.

Google Sites כלי נוסף של Google בו השתמשנו במהלך הלימודים, בבניית אתר חינמי ליחידת ההוראה.

ובל אשכח את Blogger המקום בו אני כותבת רשומה זו ממש בבלוג הלימודי שלי, גם כן כחלק ממשימות התואר.

ואציין ללא פירוט את Youtube, Gmail ו- Picasa.

וכל שנותר לי לומר, אין ספק, חיי השתנו לאור היכרותי עם הכלים השונים שחברת Google השכילה להמציא.

החלום ושברו

אני חושבת שזו הפעם הראשונה מאז התחלתי לכתוב את הבלוג שלי, שהכתיבה נעשית ללא טיוטה, ללא מחשבה לפני, קולחת לה מעצמה. ולמה?
אני מתוסכלת כל-כך, והיום שבת, אין לי כל-כך איפה להביע תסכול זה, מה גם שהבלוג סופג הכל, לא?

אז ככה, חזרתי השבוע לבית-הספר, אחרי שנת שבתון רוויה בחלומות, בתכנונים, במחשבות איך לשלב את המחשב בבית-ספרי (כזכור, חינוך מיוחד-פיגור בינוני-קשה), וכל זה בעקבות הלימודים והחשיפה לכלים ולאתרים השונים. כל כלי שנלמד, כל אתר שנחשפתי אליו, חשבתי, איך אשלב אותו בעבודה עם ילדיי המיוחדים???

במהלך השנה בה נעדרתי מבית-הספר, התבקשתי ע"י מנהלת ביה"ס למלא מסמך בשם תקשוב מוסדות החינוך המיוחד, מסמך אותו התבקשו למלא כל מוסדות החינוך המיוחד כחלק מתוכנית התקשוב, על מנת לצייד כל בי"ס בהתאם לצרכיו הייחודיים. לאחר עבודת תחקיר לא קטנה, נשלח מסמך זה חזרה למנהלת ובליבי תקווה, שעד שאחזור לעבודה, חלק מהדברים (מחשבים חדשים, חיבור לרשת, עזרים כמו מסכי מגע, עכברים מיוחדים, מקלדות מותאמות, תוכנות...) כבר יהיו בביה"ס.
ואכן בזמן חופשתי, התבשרתי ע"י חברותיי העובדות, כי ביה"ס רושת כולו, בכל כיתה יש שקע חיבור לאינטרנט. מייד התחלתי לחפש סרטונים ביוטיוב, אתרים עם משחקים אשר יכולים להתאים לאוכלוסייה ועוד ועוד... מגדלים באוויר.


ולמה מגדלים באויר? כי כשפתחתי את המחשב בכיתתי החדשה, יכולתי לגלוש ב-Ynet למשל, לפתוח אי מייל, אך בזה בערך תומצת העניין. נכנסתי ליוטיוב, והסרט לא עולה, נכנסתי לאתרי משחקים שונים ומשונים ושום-כלום. ולמה? מסתבר שמחשב בן כמה שנים טובות, שמערכת ההפעלה השוכנת בתוכו, היא Windows 98 , לא מסוגל לעשות שימוש נרחב באינטרנט.


ואני שואלת את עצמי, יופי, אז רשתו את כל ביה"ס , ומה הועילו חכמים, אם המחשבים כל כך ישנים??
אז אני יודעת שהכל שאלה של תקציבים, סדרי עדיפויות והמון אבל המון סבלנות... ומה לעשות שהאש בוערת  בעצמותיי?

הבטיחו שתוך שלוש שנים תושלם ההצטיידות, אינני יודעת אם לצחוק או לבכות.

והנה תמונה שמביעה את רחשי ליבי בימים אלו.

http://short.urls.co.il/66145n

הערכת עמיתים כאסטרטגיית הוראה

השבוע, כחלק מחובת ההשתתפות בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" בהנחיית דר' אתי כוכבי, נדרשנו לבצע הערכת עמיתים. זו לא הפעם הראשונה במסגרת תואר זה, שאנו נדרשים לכך, הערכנו גם את עבודותיהם של חברינו לספסל הלימודים (או במקרה זה, נכון יהיה לומר, חברינו לקבוצת הפייסבוק...) בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים" עם דר' חגית מישר-טל.

מהי הערכת עמיתים? פרופ' מיקי רונן מהמכון האקדמי טכנולוגי בחולון כתבה כך: "הערכת עמיתים   (peer evaluation/assessment)  היא אסטרטגיית הוראה, שבה הסטודנטים מתבקשים להעריך זה את עבודתו של זה. הערכת עמיתים יכולה להתמקד בתוצרים או בתהליך, וניתן לאפיין אותה באמצעות ממדים שונים הקשורים למטרות הפעילות, לסוג תכנים ולאופן ניהולה (Topping, 1998). אפיונם והצגתם של קריטריוני ההערכה מהווה מרכיב חשוב בהערכת עמיתיםMiller, 2003) )".

עוד הוסיפה פרופ' רונן, כי "מחקרים רבים מדווחים על הערכת עמיתים כגישה יעילה להעצמת תהליך הלמידה, להגברת המוטיבציה ולטיפוח כישורים פרופסיונאליים, ושיטה זו מיושמת בהצלחה במערכת ההשכלה הגבוהה בעולם, בתחומי תוכן רבים"

איך נעשה הדבר בפועל?
ניתנת לחברי הקבוצה משימה בקבוצה, זוגות או יחידני, במקרה שלנו בקורס הראשון אמורים היינו לפתח פעילויות מתוקשבות בנושא לימודי, ובקורס שני לנתח תוכנית תקשוב של אחת ממדינות העולם.
ניתן deadline לסיום העבודה והצגתה בפורום או בפייסבוק (ע"פ אפיון הקורס). לאחר ההגשה החלה הערכת עמיתים. במקרה זה זו הערכה איכותנית מעצבת.
הערכת עמיתים טובה, תהא זו שתעשה בעזרת מחוון (כלי שנועד לספק הכוונה והערכה כיצד להעריך ביצועי למידה).

להערכת עמיתים יש השפעה משמעותית על הלמידה:

• העמקת תהליך הלמידה
• למידה מדוגמאות של אחרים
• למידה מהמשוב עצמו

המקטרגים יטענו שלהערכת עמיתים נדרשת השקעה רבה מצד הלומד.

מההתנסות שלי בסוג זה של הערכה, ובמיוחד כשנעשה בכלים כמו פורום או פיסבוק, בהם כל העבודות גלויות לעיון כולם, מצאתי עושר של נושאי לימוד, רעיונות לפעילויות ולאמצעי המחשה.    גם אם הנושא או הרמה לא בהכרח מתאימים לצרכי ההוראה שלי, באפשרותי לעשות אדפטציה לדברים.

לקרוא את ההערכה שקבלתי, גורמת לי להרהר שוב בנבכי העבודה, במקרה הצורך לתקן, לשנות, להרחיב, להסביר ולפעמים להיחשף לעוד נקודות עליהן לא חשבתי מלכתחילה.

אין ספק, שהערכת עמיתים "גוזלת" זמן, אך יצאתי  ממנה כששכרי בידי.

ביבליוגרפיה:

הצעה לקרן המחקר - מיט"ל 2003

הערכת עמיתים מתוקשבת בהוראה אקדמית בישראל

פוטנציאל, אתגרים ומודלים פדגוגיים

מוגש על ידי:  

פרופ' מיקי רונן וד"ר דורותי לנגלי, מכון אקדמי טכנולוגי חולון 

ד"ר דינה לבל, בית הספר למקצועות הבריאות אוניברסיטת ת"א

מחשב ללא כאבים

כאבי גב תחתון, כאבים בצוואר, חגורת הכתפיים מציקה, כאב חד בפרק כף היד, ראש כואב, עיניים דומעות, שורפות או צורבות, הרדמות של כפות הידיים ו/או האצבעות...

אם גם אתם סובלים מאחד או יותר מהסימפטומים הללו, וגם אתם מבלים שעות רבות ביום מול המחשב, סביר להניח שאתם סובלים מתופעות לוואי של השימוש בו!!

ובכן, מאז שיצאתי לשנת שבתון והתחלתי את לימודיי לתואר השני, אני מוצאת עצמי יושבת מול המחשב (לא נעים לומר) מעל לעשר שעות ביום ברציפות, עם גיחות קצרות למילוי צרכיי הבסיסיים ביותר.

לא אחת אני מרגישה בחלק מהתופעות שמניתי קודם לכן, לא נעים כלל וכלל..

ובכן חבריי מכורי המחשב, אם מרצון ואם מכורח המציאות, דעו לכם, ישנם פתרונות למכאובים הללו, בעזרת מספר טיפים פשוטים, אפשר להקטין ואף למנוע את נזקי השהות הארוכה מול המחשב.

בעזרת חיפוש מהיר בגוגל, תחשפו לעצות, תרגילים, סרטוני הסבר וכו' מפי בעלי מקצוע שונים, כמו: אורטופדים, כירופרקטורים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ועוד.

כדאי לקחת לתשומת ליבנו את הנאמר שם, בכדי לצמצם את הנזקים שאנו גורמים לגופנו, ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא!

אזכיר מספר עצות:

• לשנות תנוחת ישיבה כל מספר דקות
• לקום ולבצע פעילות גופנית קצרה בכל כמה דקות
• ביצוע תרגילים לעיניים, מצמוצים תכופים ועצימתן למנוחה
• בניית סביבת עבודה נכונה מבחינה ארגונומית
• ביצוע תרגילי מתיחה לאיברים השונים

מצרפת סרטון אנימציה העוסק בכללים של עשה ואל תעשה בזמן הישיבה מול המחשב.

פייסבוק בשרות המחאה

                 

כל מי שיש לו חשבון פייסבוק, בוודאי נתקל לאחרונה בסלוגנים מאין אלו על הקיר שלו.
מסתמן כי רשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק, משמשות כפלטפורמה נוחה להתארגנות של מחאה.

אז איך בעצם הכל התחיל?

מחאות ציבוריות אינן דבר חדש, תמיד יש קבוצה בציבור שמרגישה מקופחת, מתוסכלת, מיואשת, רוצה שינוי וכיוצא באלה...
אם בעבר הלא רחוק כדי להביע את הרגשות הללו בפומבי, נדרשה התארגנות בת מספר חודשים: החל בהעברת טלפונים, מציאת מקום מפגש, עריכת סקרים, יציאה לתקשורת, פרסום וכו'.

היום, בעידן הפייסבוק נעשה הדבר יותר קל, פתאום קם אדם (אנונימי, ראו מחאת הקוטג') בבוקר ומחליט שהוא רוצה לזעוק את כאבו. הוא מפרסם על הקיר שלו את קולות המחאה. מקורבים לו רואים זאת, שולחים לייק, מעבירים הלאה לחברים וכך מתפשטת לה המחאה כמו אש בשדה קוצים.

וכל זה נעשה

·         בחינם, הפרסום בפייסבוק נעשה ללא צורך בהוצאות כספיות.

·         במהירות, כבר אין צורך לכתוב אי-מיילים או להתקשר בטלפון.

·         אפשרות לראות מהי דעת הקהל, ע"י קבלת תגובות, קבלת לייקים, כבר אין צורך בעריכת סקרים.

·         תאום בדרך קלה ומהירה. בפייסבוק יש פונקציה המאפשרת יצירת אירוע, מפורסם מקום, זמן ואפשרות לאישור/אי אישור הגעה.

·         העברת מסרים לקהלים גדולים.

אסכם ואבהיר, הפייסבוק לא הוא זה שעושה את המחאה, הוא קרש הקפיצה להתאחדות של האנשים, להתארגנות שמאוחר יותר יוצאת לרחובות.

הטכנולוגיה אינה המחאה, היא רק מהווה לה פלטפורמה.


ימים יגידו, איך נבחרי הציבור שלנו יעשו שימוש בפייסבוק לקראת הבחירות הבאות, נחכה ונראה.

שיר המחאה ע"פ שירה של נעמי שמר א"ב:

איך ללמוד? מטעויות

 "איך ללמוד? מטעויות", זהו שמו של סרט, שהציגה לנו דר' ליאת אייל בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע".




בסרט מתארת המורה דיאנה לאופנברג את השינויים שעברו על מקורו של המידע, מאז ימי בית-הספר של סבתה ועד היום.
בשנות השלושים של המאה הקודמת, כשסבתה למדה בבית-הספר, המידע היה מצוי ברשות המורה. התלמידים באו לבית-הספר על-מנת לקבל את המידע שנמצא בראשו של המורה.
דור לאחר מכן, בימי בית-הספר של אביה, עדיין הידע היה מצוי אצל המורה, ובבית-הספר הוא עבר ממנו אל התלמיד. התלמיד היה צריך לזכור את המידע בראשו (הזיכרון הנייד היה ראשו של התלמיד).
בדור שלה, המידע כבר היה מצוי באנציקלופדיה, וכשנזקקה לו, פתחה את האנציקלופדיה ומשם קיבלה אותו.
היום, כשגברת לאופנברג משמשת כמורה (בעידן האינטרנט), המידע מצוי בשפע, וכבר לא נמצא רק אצל המורה, כי אם ברשת וכבר אין צורך לזכור אותו בראש, אזי התלמיד לא צריך לבוא לבית-הספר בשביל לקבל מידע.

לטענתה של לאונפברג, היום אין צורך במורה שיעביר את המידע לתלמידיו, על המורה להציב בפניהם בעיה כלשהי, ואלו יצטרכו להגיע לפתרון בדרך אוטנטית, חוויתית, יצירתית ע"י חקירה וניסיון.

וגולת הכותרת של הסרט, כלמידה לא ייחשב להעביר לתלמיד מידע ואח"כ לבחון אותו במבחן רב-ברירה (או בשפת העם - להקשיב, לשנן ולהקיא...).
למידה תחשב חקירה, התנסות, חיפוש פתרונות...
לא אחת, למידה מסוג זה תביא לטעויות, אך התהליך שהביא לכישלון, הוא למעשה המלמד והמעשיר.


שם הסרט "איך ללמוד? מטעויות", תוהה אני, האם במערכת החינוך שלנו לא לומדים מטעויות? ולמה כוונתי? הרי נדמה שכבר ברור לכל, שתפקידו של המורה בימינו כבר איננו העברת מידע, ושעלינו לדבוק בגישה הקונסטרוקטיביסטית, המדברת על למידה תוך שיתוף פעולה ודיאלוג, יישום המידע והפיכתו לידע, תהליך הלמידה נמצא במרכז ולא התוצר וכו'.
ואם אנו מבינים כל זאת, איך נסביר את העובדה שבשנות התיכון עדיין מחכות לתלמידנו בחינות הבגרות, ובכניסה למוסדות להשכלה גבוהה הבחינה הפסיכומטרית???

ברור לי שהגישה והשיטה צריכות להשתנות, וברור לי שדברים לא נעשים מהיום למחר.
אך חשוב להתחיל, יש לחשוב על שיטה אחרת להערכת התלמידים ודרך קבלתם ללימודים גבוהים.

להתחיל מצעד קטן לשינוי גדול.