וואו, רשומת (חובה) אחרונה ... מי היה מאמין?
בתחילה כשהשמועות התחילו לרוץ שנצטרך לכתוב בלוג, חשבתי לעצמי על מה אכתוב, אולי בלוג מתכונים או מסלולי טיול מומלצים או על הורים לילדים עם פיגור שכלי...
עד מהרה הגיעו התלבטויותיי לקיצן, משהובהר לנו שלא נכתוב בלוג על "מה שבא לנו", כי אם בלוג לימודי-מקצועי!.
כמו שאמר איתן מסורי עוד לפניי "כל ההתחלות קשות אבל אחר-כך קל יותר..."
בראשית ימי כתיבת הבלוג לא כל כך ידעתי מה לכתוב, איך לכתוב, באיזה סגנון... כתבתי טיוטות, מחקתי, תיקנתי, שיניתי עד שלבסוף לחצתי "פרסם רשומה".
אך עם הזמן והניסיון אני חושבת שהתגבש לו איזשהו סגנון אישי שלי, כתיבת הפוסטים הפכה ליותר קולחת, כבר לא נזקקתי לטיוטה... ואם בהתחלה נכנסתי לכל מיני אתרים (כמו מס"ע, שלובים וכו') לחפש נושא לפוסט השבועי, הרי שברבות הימים גם הנושאים "צצו" להם מעצמם.
אודה ולא אבוש כי בהתחלה חששתי להיכנס לבלוגים של החברים ללימודים או של מחזורים קודמים, הרגשתי שאני עלולה מבלי להתכוון "לגנוב" רעיונות או שאגלה שעל נושא עליו התכוונתי לכתוב כבר כתבו לפניי, חששתי שיראה כאילו העתקתי...
אך הסקרנות גברה עליי והתחלתי "להציץ" בבלוגים השונים, לא אגזים אם אומר שמקריאתם השכלתי והועשרתי יותר מקורס זה או אחר, ולמה?
הנושאים שהועלו, נקודות המבט, הקישורים לסרטונים, מאמרים, אתרים או יישומים - שבדרך זו או אחרת יכולים להיות לי לעֶזֶר.
אין ספק שרשימת הבלוגים של הקבוצה היא נכס, ואשתמש בה בעתיד במקום לגגל (מלשון גוגל) אכנס לבלוג זה או אחר ושם אמצא את מבוקשי.
ברשומה הראשונה לפני כמעט שנה כתבתי "... מהיום אני בלוגרית.... מבטיחה לעדכן אותו אחת לשבוע ברשמים, הגיגים, ביקורות, המלצות מלימודיי במכללה", נראה לי שעמדתי בהבטחה!
לאחר שסיכמתי את פעילותי בבלוג, אוסיף ואנצל רשומה זו לסיכום לימודיי התואר כולו.
חיידק המחשב כבר מזמן מקנן בתוכי, אך ללימודי התואר הגעתי במקרה ולא מתוך כוונה להפוך לרכזת תקשוב, מובילת תקשוב או משהו כזה... חייבת להודות שלאט לאט חדר לו החשק לשנות, לחדש בחלקת האלוהים הקטנה שלי: בכיתה, בבית-הספר, בחינוך המיוחד (כרגע, לא מעבר לזה)...
אני מרגישה שהלימודים תרמו לי רבות, קורסי המחשב חשפו אותי לכלים חדשים, לחשיבה אחרת, גרמו לי להאמין בעצמי וביכולתי לפתור בעיות... הקורסים הכלליים העמיקו תובנות שהיו לי, העשירו אותי בתחומים חדשים שלא הכרתי והלימודים בכלל פתחו בפניי דלתות לעולמות חדשים!!
עם כל זאת, החמצה קטנה אני מרגישה בכל זאת, אני חושבת שלא קיבלתי מספיק מענה, לכלים לשימוש עם האוכלוסייה איתה אני עובדת. אני סמוכה ובטוחה שזה לא מתוך חוסר רצון אלא כפי שנוכחתי לדעת, יש קושי לתת מענה לאוכלוסיות הקשות, שמוגבלות בתחום של השימוש במילה הכתובה.
תודה לכל אלו שעזרו לי להגיע לסיום תואר זה: לגילה, לנעמי, למרצים השונים, לחברי הקבוצה, לחברות הקרובות שתמכו ועזרו לאורך הדרך, למשפחה שהיתה סבלנית ובמיוחד במיוחד לעצמי, שהחלטתי לעשות צעד זה, שהוא אחד הצעדים החשובים שעשיתי בחיי המקצועיים.
וכמילות סיום באמת אחרונות, אחזור ואצטט מקור לא ידוע, שכתב את משפט המוטו שמופיע בראש הבלוג:
בתחילה כשהשמועות התחילו לרוץ שנצטרך לכתוב בלוג, חשבתי לעצמי על מה אכתוב, אולי בלוג מתכונים או מסלולי טיול מומלצים או על הורים לילדים עם פיגור שכלי...
עד מהרה הגיעו התלבטויותיי לקיצן, משהובהר לנו שלא נכתוב בלוג על "מה שבא לנו", כי אם בלוג לימודי-מקצועי!.
כמו שאמר איתן מסורי עוד לפניי "כל ההתחלות קשות אבל אחר-כך קל יותר..."
בראשית ימי כתיבת הבלוג לא כל כך ידעתי מה לכתוב, איך לכתוב, באיזה סגנון... כתבתי טיוטות, מחקתי, תיקנתי, שיניתי עד שלבסוף לחצתי "פרסם רשומה".
אך עם הזמן והניסיון אני חושבת שהתגבש לו איזשהו סגנון אישי שלי, כתיבת הפוסטים הפכה ליותר קולחת, כבר לא נזקקתי לטיוטה... ואם בהתחלה נכנסתי לכל מיני אתרים (כמו מס"ע, שלובים וכו') לחפש נושא לפוסט השבועי, הרי שברבות הימים גם הנושאים "צצו" להם מעצמם.
אודה ולא אבוש כי בהתחלה חששתי להיכנס לבלוגים של החברים ללימודים או של מחזורים קודמים, הרגשתי שאני עלולה מבלי להתכוון "לגנוב" רעיונות או שאגלה שעל נושא עליו התכוונתי לכתוב כבר כתבו לפניי, חששתי שיראה כאילו העתקתי...
אך הסקרנות גברה עליי והתחלתי "להציץ" בבלוגים השונים, לא אגזים אם אומר שמקריאתם השכלתי והועשרתי יותר מקורס זה או אחר, ולמה?
הנושאים שהועלו, נקודות המבט, הקישורים לסרטונים, מאמרים, אתרים או יישומים - שבדרך זו או אחרת יכולים להיות לי לעֶזֶר.
אין ספק שרשימת הבלוגים של הקבוצה היא נכס, ואשתמש בה בעתיד במקום לגגל (מלשון גוגל) אכנס לבלוג זה או אחר ושם אמצא את מבוקשי.
ברשומה הראשונה לפני כמעט שנה כתבתי "... מהיום אני בלוגרית.... מבטיחה לעדכן אותו אחת לשבוע ברשמים, הגיגים, ביקורות, המלצות מלימודיי במכללה", נראה לי שעמדתי בהבטחה!
לאחר שסיכמתי את פעילותי בבלוג, אוסיף ואנצל רשומה זו לסיכום לימודיי התואר כולו.
חיידק המחשב כבר מזמן מקנן בתוכי, אך ללימודי התואר הגעתי במקרה ולא מתוך כוונה להפוך לרכזת תקשוב, מובילת תקשוב או משהו כזה... חייבת להודות שלאט לאט חדר לו החשק לשנות, לחדש בחלקת האלוהים הקטנה שלי: בכיתה, בבית-הספר, בחינוך המיוחד (כרגע, לא מעבר לזה)...
אני מרגישה שהלימודים תרמו לי רבות, קורסי המחשב חשפו אותי לכלים חדשים, לחשיבה אחרת, גרמו לי להאמין בעצמי וביכולתי לפתור בעיות... הקורסים הכלליים העמיקו תובנות שהיו לי, העשירו אותי בתחומים חדשים שלא הכרתי והלימודים בכלל פתחו בפניי דלתות לעולמות חדשים!!
עם כל זאת, החמצה קטנה אני מרגישה בכל זאת, אני חושבת שלא קיבלתי מספיק מענה, לכלים לשימוש עם האוכלוסייה איתה אני עובדת. אני סמוכה ובטוחה שזה לא מתוך חוסר רצון אלא כפי שנוכחתי לדעת, יש קושי לתת מענה לאוכלוסיות הקשות, שמוגבלות בתחום של השימוש במילה הכתובה.
תודה לכל אלו שעזרו לי להגיע לסיום תואר זה: לגילה, לנעמי, למרצים השונים, לחברי הקבוצה, לחברות הקרובות שתמכו ועזרו לאורך הדרך, למשפחה שהיתה סבלנית ובמיוחד במיוחד לעצמי, שהחלטתי לעשות צעד זה, שהוא אחד הצעדים החשובים שעשיתי בחיי המקצועיים.
וכמילות סיום באמת אחרונות, אחזור ואצטט מקור לא ידוע, שכתב את משפט המוטו שמופיע בראש הבלוג:
אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, הם רק הבטיחו שזה יהיה משתלם!
ואכן כך היה!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה