החינוך המיוחד, לאן?

במהלך השבועות האחרונים נחשפתי במסגרת לימודיי לתוכנית התקשוב של ישראל.

סיקרן אותי לראות מה נכתב בה לגבי החינוך המיוחד, שהרי כזכור, אני בוגרת מגמת חינוך מיוחד, ומזה כעשר שנים עובדת בבי"ס לתלמידים בעלי פיגור בינוני-קשה ולקויות נלוות (אוטיזם, שיתוק מוחין, ליקויי חושים, הפרעות התנהגות, הפרעות קשב וריכוז ועוד...).

במהלך חשיפתנו לתוכנית התקשוב נפגשנו עם מר רוני דיין מנהל גף יישומי מחשב במשרד החינוך, שהביא בפנינו את התוכנית על עקרונותיה, חידושיה ומהלך ביצועה בפועל.

כשנשאל "ומה לגבי החינוך המיוחד?" , חילק את תשובתו לשלוש:

1.      מסגרות החינוך המיוחד שנמצאות בתוך בתי-ספר רגילים, יצטיידו ויטלו חלק בתוכנית, כמו שאר כיתות ביה"ס בו הן נמצאות.

2.  לגבי המתיאו"ת (מרכז תמיכה יישובי אזורי), מתגבשת תוכנית בימים אלו.

3.  ואילו לגבי החינוך המיוחד הכולל בתי-ספר מיוחדים, נאמר שהאחריות להם היא באגף לחינוך מיוחד במחוזות.

לאותם בתי-ספר הכלולים בסעיף 3 ארצה להתייחס, אכן, לפני מספר חודשים קיבלה מנהלת ביה"ס מכתב מהאגף לחינוך מיוחד, בו התבקשנו למלא טופס המפרט את צרכי ביה"ס בכל הקשור להצטיידות בנושא התקשוב.

אני חושבת שזה נכון לעשות זאת כך,  ההצטיידות בחינוך המיוחד שונה מאוד מבחינוך הרגיל ואף שונה מאוכלוסייה לאוכלוסייה בתוך החינוך המיוחד עצמו. למשל: בביה"ס כדוגמת זה שאני מלמדת בו, אין צורך בלוח חכם בכל כיתה (שהרי הוא "חכם" מידי בשבילנו), גם אין צורך במקרן בכל כיתה. אך כן חשוב שיהיו 3-4 מקרנים ניידים בביה"ס, שניתן יהיה להעבירם בין הכיתות ע"פ הצורך. כמו כן, חשוב שבכל כיתה יהיה לפחות מחשב אחד תקין, חדיש המחובר לרשת בפס רחב. בנוסף אנו זקוקים לעזרים נוספים, כמו: מסכי מגע, מקלדות בעלות מקשים גדולים, מתגים שונים, תחליפי עכבר, לומדות מתאימות וכו'.

לומדות? בוודאי יורמו מספר גבות, שהרי היום ממעטים להשתמש בלומדות (אם בכלל), אך כשרוב סביבות הלמידה הקיימות בשוק (בריינפופ, גלים, אופק, אלנט, עת הדעת וכו') אינן מתאימות לתלמידנו, מאחר והחינוך המיוחד הוא קשת רחבה מאוד של אוכלוסיות החל ממחוננים (כן, כן גם הם נחשבים לחינוך מיוחד), דרך כאלה שהם בעלי אינטליגנציה תקינה אך קיימות בעיות מוטוריות קשות, ליקויי למידה ברמות שונות, לקויות שפה, לקויות חושים (לקות ראיה/שמיעה), פיגור על סוגיו השונים ועוד...

מהתבוננות בקשת רחבה זו, ניתן להבין שאין סביבה לימודית אחת שתוכל לתת מענה לשלל סוגי הלקויות. ולכן עלינו להשתמש במה שיש. ואכן יש לומדות רבות (עם הפלוסים והמינוסים שבהן), שפותחו עבור האוכלוסיות בעלות הצרכים המיוחדים.

אך כפי שכבר השכלנו להבין, אין זה מספיק להצטייד. תוכנית התקשוב העמידה במרכז הבמה את המורה ופיתוחו, לדעתי זו מטרה מאוד חשובה בכלל ובחינוך המיוחד בפרט.

כאמור, יש קושי במציאת חומרים מתאימים עבור חלק מאוכלוסיות החינוך המיוחד, השונות כל כך גדולה ביכולות, בצרכים, במוגבלויות השונות שיש להתייחס אליהן וגם בנושאים הנלמדים.

על כן לא אחת אנו מוצאים עצמנו כממציאים את הגלגל וכתופרי חליפות המתאימות ספציפית לתלמידנו. וכדי שנהיה תופרים טובים, יש להכשירנו לכך. הכשרה כוללת לגבי השימוש במחשב כאמצעי הוראה ולמידה בכיתה והן הכשרה ספציפית של בניית פעילויות המתאימות לאוכלוסייה, שכן אני חוזרת ומזכירה, יש לנו קושי בשימוש בסביבות הסגורות והפתוחות הקיימות.

אסכם ואומר, שאני רואה באור חיובי את העובדה שהפנו את כל הקשור בתקשוב החינוך המיוחד לאגף לחינוך מיוחד, שכן אין ספק שהם הגוף הקרוב ביותר לשדה/לשטח. כולי תקווה כי מהלך הטמעת התקשוב בבתי-הספר שלנו, יהיה לא פחות רציני ובעל חשיבות כמו שאמור להיות בחינוך הרגיל. אמן!!!

מצרפת קישור לאתר של חברת פור.אי.די המייבאת ומשווקת חומרי תוכנה וחומרה שפותחו במיוחד עבור אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. בשיטוט באתר, ניתן להתוודע לעזרים שונים ולתוכנות אשר בעזרתם גם תלמידנו יכולים ליהנות  מלמידה בסביבה מתוקשבת.

קישור נוסף הוא לקטע בהרצאתו של מר רוני דיין, בו הוא מסביר לגבי יישום תוכנית התקשוב בחינוך המיוחד (בין הדקות 39:30 - 42:31). 

מי עובד קשה יותר?

               

http://tinyurl.com/4279al4

מי עובד קשה יותר?

http://tinyurl.com/3b5sfz9

בזמן האחרון אני תוהה לי ביני לבין עצמי,
מי עובד קשה יותר, מרצה המעביר קורס פנים מול פנים, או מרצה שמעביר את אותו קורס באופן מקוון?


לכאורה, נראה שקורס מקוון קל יותר להכין ולהעביר, המרצה מכין את ההרצאה, מעביר למצגת, עונה על שאלות בפורום...
לעומת קורס פנים מול פנים, בו צריך לעמוד מול כיתה של חמישים ואולי אף מאה סטודנטים במשך שעה וחצי, לדאוג לרתק ולעניין אותם, כדי שיהיה שקט ונעים בכיתה (ולא יהיו קולות של דיבורים או להבדיל של נחירות)...

אך בינינו, כל מורה/מרצה בר-דעת יסכים איתי, שתיאורים אלה הם פשטניים למדי. לא בכך נגמרת עבודתו של המורה המקוון, ולא בכך נגמרת עבודתו של השני.

מעיון בשני המחקרים של גולדשטיין (2001) ו (Cavanaugh (2005 עולה, כי הזמן הדרוש להכנה וללימוד של קורס מקוון גדול יותר בלפחות 25% מהזמן שנדרש לקורס פנים מול פנים. זאת בעיקר בשל האינטראקציה שנוצרת בין המרצה לסטודנט בהוראה מסוג זה. אינטראקציה המתבטאת בהתכתבות עם הסטודנטים, בבדיקת העבודות המוגשות ובנוסף בשל הצורך בתחזוקת ועדכון אתר הקורס.

לעניות דעתי, כמו לכל דבר בחיים אין להתייחס רק בראייה של שחור או לבן, בוודאי ישנם מרצים "טכנולוגיים" יותר, שיטענו שזמן הכנת ולימוד שיעור מקוון אינו קשה יותר ואינו דורש זמן רב יותר משיעור פנים מול פנים, ואילו הפחות טכנולוגיים שבינינו יטענו טענה הפוכה.

אך אם נתבסס על הנאמר במחקרים המובאים, שמורה מקוון עובד זמן רב יותר ממורה אחר, בוודאי תעלה השאלה, אז לשם מה יש כאלה שבכל זאת עושים זאת???
ובכדי לענות על הסוגיה, אתבסס על דבריו של גולדשטיין, שמתייחס לתועלת שמפיק המרצה בקורס מקוון:

• התפתחות מקצועית
• הוראה בדרכים חדשות
• חשיפה למקורות מידע
• העשרה רעיונית
• למידת כלים חדשים
• תחושה של בטחון עצמי - אני בחזית המקצוע

ובמילים שלי,

אם אנחנו כאנשי חינוך לא נצעד עם הקידמה והטכנולוגיה, 

אנחנו אלה שנישאר מאחור, 

כי העולם ממשיך לו הלאה...

ביבליוגרפיה:

1. גולדשטיין, א' (2001). סוגיות בהוראה מתוקשבת: חקר קורסים מתוקשבים. מאמר שפורסם בכנס הווירטואלי של מופ"ת: http:/ vcisrael.macam.ac.il. 
2. (Cavanaught, J (2005

Teaching Online - A Time Comparison

Retrieved July 24, 2011 from 

http://www.westga.edu/~distance/ojdla/spring2005/cavanaugh81.htm

שאלת מיליון הדולר "קורס מקוון או קורס פנים מול פנים, מה עדיף?"

צמד המילים קורס מקוון הופך לפופולרי יותר ויותר בשנים האחרונות.
הכוונה לקורס א-סינכרוני, קורס המתנהל כולו דרך רשת האינטרנט. אינו תלוי מקום או זמן, חומר הלימוד נמצא במאגר ברשת, הלומד לומד באופן עצמאי, ישנו פורום בו הוא נדרש להגיש עבודות ולהגיב לעבודותיהם של אחרים, כמו כן ניתן לפנות למרצה בעזרת הפורום, לשאילת שאלות, הבהרה של דברים לא ברורים וכו'.
לעומת קורס פנים מול פנים, אשר נערך במועד ובמקום קבועים, ומשתתפים בו לפחות שני שחקנים: המורה והלומד, הדיון ביניהם נערך און-ליין.

הקשה בגוגל על אותו צמד מילים מדובר, מביא לתוצאות רבות של קורסים המוצעים באופן מקוון, בכמעט כל  נושא שעולה בראשכם: עיצוב גרפי, אקולוגיה, רטוריקה, שוק ההון, בניית אתרים, רפואה אלטרנטיבית ואפילו עזרה ראשונה...

נשאלת השאלה, מה יותר טוב? היכן נמצא הישגים טובים יותר, איפה רמת המוטיבציה ללמידה תהיה גבוהה יותר, בקורס מקוון או בקורס פנים מול פנים?

ממש בימים אלו, אני מתנסה בקורס מקוון בנושא של "שיטות מחקר". עדיין מוקדם להביע את דעתי (שיעור חמישי מתוך שלושה עשר), אך אני כבר יכולה להצביע על מספר יתרונות וחסרונות ללמידה מסוג זה.

יתרונות:

• למידה בזמן ובמקום המתאימים לי.
• בינתיים, נראה לי באופן אישי (ויש לציין שבקורס ספציפי זה), אני משקיעה פחות זמן בשיעור מקוון, מאשר הייתי משקיעה במכללה בשיעור פנים מול פנים, שעורך שלוש שעות אקדמאיות.
• השקט שיש לי במרחב הפרטי שלי, לעומת מסיחים שישנם בכיתה.
• וכתוצאה מהסעיף הקודם, רמת הריכוז שלי גדולה יותר במרחב האישי שיצרתי לי.

חסרונות:

• אין אפשרות לקבל תשובה כאן ועכשיו. יש אפשרות לפנות למרצה בפורום הקורס, אך התשובה תינתן רק לאחר מספר שעות או אפילו יום-יומיים, כשכבר לא אעסוק בנושא, ואאלץ לחזור ולעיין בחומר השיעור.
• מעט מידי תרגול, סביר להניח שבכיתה היה תרגול נוסף.
• האם למי שאינו בקי ברזי הטכנולוגיה, לא היה קושי או רתיעה משיעור במתכונת כזו.

אני מאמינה, שככל שאתקדם ברצף שיעורי הקורס המקוון, אמצא יתרונות, חסרונות, תהיות, הערות והארות נוספים.

ואולי אם נשלב את היתרונות והחסרונות, נמצא ששיטה שלישית המדברת על שילוב בין השניים היא הנכונה ביותר???

ומעניין לעניין באותו עניין ...

ולשאלה ששאלתי קודם לכן, היכן נראה הישגים טובים יותר? דר' ליאת אייל בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע" הביאה לנו אנקדוטה מעניינת, אין הבדל משמעותי בהישגי הלומדים בקורס מקוון לעומת קורס פנים מול פנים" כך אומרים מאות מחקרים.

ובעקבות השיעור בנושא "אין הבדל משמעותי" בו למדנו שיש להסתכל בעין ביקורתית על כל מאמר שאנו קוראים, אני שואלת את עצמי, האם המחקרים הללו התחשבו גם בנתונים הבאים:

• גיל הלומדים (אולי גם לו יש השפעה על ההישגים בכל שיטת לימוד).
• מידת הידע הטכנולוגי של הלומדים.
• מידת המוטיבציה ללמידה מסוג שונה/חדש/ אחר, שיכולה להיות גבוהה יותר ולהביא להשקעה גדולה יותר בלמידה, ובכך להטות את תוצאות המחקר?
• למי מתאים סוג כזה של למידה?

עדיין אינני יכולה לומר שקיבלתי תשובה מניחה את הדעת לגבי השאלה מה עדיף, למידה פנים אל פנים או באופן מקוון?

מצרפת קישור למאמר אחד מיני רבים בנושא של אין הבדל משמעותי בין למידה פנים מול פנים לעומת למידה מקוונת.

תוך כדי כתיבת רשומה זו, עלו בי הרהורים לגבי המרצה/המורה שמכין את הקורס המקוון,

מה עמדתו ביחס להוראה פנים מול פנים לעומת הוראה בקורס מקוון.

אני חושבת שיש לי נושא לפוסט הבא, לא?

גוגל דוקס וסקייפ, כמו כלים שלובים...

בימים אלו אני נמצאת בעיצומו של הסמסטר השלישי ללימודיי.
מטלות רבות "ניחתות" עלינו מכל עבר, בקורס זה או אחר. לרוב המטלות אמורות להתבצע בזוג ולעתים אף בשלישיה.

בימי התואר הראשון שלי (לפני עשור וחצי), כשהוטלה עלינו עבודה בזוגות, נשארנו בספריה אחרי יום הלימודים, חפשנו ספרים בנושא המתבקש, צלמנו דפים על גבי דפים, השאלנו הביתה מספר ספרים ולבסוף פתחנו יומנים ... חפשנו יום ושעה שלשתינו תתאים, אחת מאיתנו צריכה היתה להיכנס לאוטו או לאוטובוס, לנסוע לעיר אחרת כדי שניפגש ונעבוד יחד על ביצוע המטלה. ואם לא הספקנו לסיים בפגישה אחת, שוב פתחנו יומנים וחזרנו על אותם שלבים ...

וכעת, בימי התואר השני התוודעתי לשני כלים: Skipe ו- Google Docs.
Skipe - תוכנה המאפשרת ניהול שיחות מהמחשב שלך עם אנשים אחרים בחינם.
Google Docs - שירות ניהול מסמכים מקוון, המאפשר להעלות מסמכים לרשת ולשתף אותם עם אחרים.
בסמסטר זה אני מוצאת שימוש רב לשני הכלים הללו, וככתוב בכותרת ... כמו כלים שלובים.

בדומה לעולם הישן, כשניתנת לנו מטלה בזוגות, זוגתי ללימודים ואני קובעות יום ושעה, אך לא צריכות יותר מזה (כמובן, מחשב מחובר לאינטרנט ותוכנת סקייפ מותקנת - דברים כה טריויאלים בימנו).
ביום ובשעה הידועה אנחנו מתקשרות האחת לשנייה באמצעות תוכנת הסקייפ, מחליפות מספר משפטי נימוס/ריכול/עדכון (בחרו מה מתאים לכם), במקביל פותחות מסמך גוגל דוקס, משתפות האחת את השנייה ולעבודה...
האחת מקלידה, השנייה מכתיבה, תוך כדי הראשונה מתקנת שגיאות כתיב או ניסוח. מחפשות חומרים און-ליין ברחבי הרשת, במידה ומוצאות משהו מעניין שולחות האחת לשנייה לינק לסקייפ.
כך חולפות להן לא מעט שעות, שבסופן יש לנו תוצר כתוב.

ברשותכם, אמנה את היתרונות אותם מצאתי, לעבודה בו זמנית עם שני הכלים המוזכרים: גוגל דוקס וסקייפ:

• שני הכלים הינם כלים חינמיים. את תוכנת הסקייפ יש להוריד למחשב בתהליך קצרצר של מספר דקות. ואילו גוגל דוקס הוא עוד יישום של גוגל, אליו מגיעים דרך סרגל הכלים של גוגל.
• שניהם כלים ידידותיים למשתמש.
• ניתן לראות ולשמוע את בן השיח באמצעות חיבור פשוט של מקרופון ומצלמה (אלא אם כן, הם כבר מותקנים built in במחשב).
• ניתן לשלוח קישורים/לינקים בסקייפ (לדוגמה: במידה ומצאתי אתר בו אני רוצה לשתף את השניה, אני מעתיקה את כתובת האתר למשבצת "שלח הודעה" והצד השני יכול לפתוח את הקישור).
• מסמך הגוגל דוקס מופיע בו זמנית בשני מסכי המחשב (שתי השותפות לעבודה), הכתיבה במסמך יכולה להיעשות בו זמנית ע"י המורשים לעריכה, וכך אם האחת כותבת, השנייה יכולה תוך כדי לתקן שגיאות כתיב, עיצוב, פיסוק וכו'.
• אין צורך להתלבש, להתאפר, לצאת מהבית ... כל אחת יושבת ועובדת במקום שנוח לה. חוסך בזמן הנסיעה ובמחיר הדלק.
• השמירה של המסמך נעשית באופן אוטומטי, כך שמידע לא יכול ללכת לאיבוד.

חסרונות בעבודה בו-זמנית עם שני הכלים הללו לא מצאתי, פרט לכך שלעתים רחוקות ישנם קשיים טכניים של התחברות לסקייפ (לא שומעים או לא רואים), קשיים שניתן לפתור תוך מספר דקות.

... כל שנותר לי לומר, לכו ותתנסו בעצמכם, העבודה המשותפת הופכת קלה, מהירה וזורמת יותר.

סרטון הסבר על מהו סקייפ?

סרטון הסבר על גוגל דוקס

האצבע קלה על כפתור ה-"שתף"

ביטוי שגור בשפה העברית הוא "יד קלה על ההדק", ואני רוצה להתייחס בפוסט זה לשינוי/עדכון שעשיתי לביטוי המפורסם והפכתי אותו ל-"האצבע קלה על כפתור השתף" ולמה כוונתי?

בפייסבוק יש למעלה מ-400 מיליון משתמשים ברחבי העולם. האם כל אחד מאותם משתמשים המשתף בקיר שלו, סופר עד 10, לפני שהוא לוחץ על כפתור ה-שתף???

משיטוט אקראי בקירות של חבריי דליתי מספר ציטוטים:

"ביי, ביי חברים  new york here i come"

"הפיצוץ הגזעני של הצפונבונים נחשף, הם לא רוצים כושים בטריטוריה שלהם! הם הגזענים האמיתיים!!!:

"הבית שלנו ריק - אז בואו תגורו בו" (עם תיאור של מקום וזמן שאני השמטתי).

תמונה של נערה בתנוחה סקסית, ומתחתיה כתוב sexy girl.

"יום ראשון מחר, לא בא לי לחזור לעבודה, אולי אחפש לי משהו אחר?"

ואולי יהיו כאלה שיאמרו שאני פרנואידית, אך למה צריך להתגרות בגורל??? הרי כולנו יודעים שברשת מסתובבים כל מיני טיפוסים. 

לכתוב על הקיר שאני נוסעת לחו"ל, האין זו פרצה הקוראת לגנב?

ופרסום של נערה/חברה בצורה סקסית, האם אין סיכוי לאיזושהי הטרדה מינית?

ולתת תיאור מדויק של בית, שיהיה במשך חודש ריק מדייריו,האם לא יכול להוביל לשם אנשים "סקרנים" אך גם לא רצויים?

ואם העובדה שאדם X רוצה לעזוב את עבודתו, אין חשש שהבוס שלו במקרה יראה זאת?

תגידו לי, יש חסימות, אפשר שהקיר לא יהיה גלוי לכל אחד, מסכימה, אך יש את החבר של החברה של החבר של החברה של הבת דודה של השכנה שלי... 

הדברים יכולים לעבור מאחד לשני, ובלי שום כוונה רעה להגיע גם למי שהדברים לא היו מיועדים לעיניו.

עצתי הקטנה היא, לפני הפרסום והשיתוף צריך לתת עוד רגע לחשבה (שהרי סוף מעשה במחשבה תחילה), האם במידע שאני עומד לחלוק, יש כאלה שאיתם לא הייתי רוצה לחלוק את הדבר? ואם כן, אולי עדיף לא ללחוץ על כפתור ה-"שתף"???

ולסיום הנה משהו נחמד

ממורה למורה מקוונת

http://tinyurl.com/677a7vt

בפוסט זה אתייחס למאמרם של אברום רותם ועידית אבני (מרץ 2009) "שלבי התפתחות מקצועית-אישית ממורה למורה מקוון".
במאמר זה מחלקים השניים את שלבי ההתפתחות של המורה המקוון לחמישה:
1. היכרות וכניסה (לתהליך שילוב הטכנולוגיה), המורה בשלב זה מאופיין בניטרליות, התנגדות או שימוש פסיבי במחשב לצרכי הוראה-למידה.
2. אשליית הידע הכוונה לאשליה בהבנת שילובן של הטכנולוגיות בפדגוגיה בעקבות שליטה חלקית במיומנויות מחשב.
3. התעוררות המורה מבין את  הפוטנציאל הטמון בשימוש בטכנולוגיה בהוראה-למידה, אך חסר ידע וכלים איך וכיצד לעשות זאת.
4. התמודדות מתנסה  ביישום כלים טכנולוגיים-פדגוגיים בהוראתו, כמו גם בפיתוח עצמי של פעילויות מקוונות ללומדים.
5. בשלות המורה עובר טרנספורמציה  אישית-מקצועית ממורה למורה מקוון, הכוללת מודעות לידע טכנולוגי ומשמעותו בשינוי הוראה-למידה, מודעות להיבטים אתיים העולים בעבודתו המקוונת ושינוי בתפיסת תפקיד ובעמדות באשר לחשיבות הלמידה המקוונת.
חמשת השלבים הללו מתוארים במספר ממדים: הסביבה המקוונת, התכנים והחומרים ותהליך ההוראה. במקביל, מושם דגש גם על התפתחות המוסד בנושא.

לאחר קריאה של המאמר מספר פעמים, ניסיתי למקם את עצמי בין חמשת השלבים המוזכרים, ואם אהיה כנה ואמיתית, זה לא היה קל, התחלתי על דרך השלילה, אני לא בשלב הראשון (היכרות וכניסה), אני כבר מעבר לכך, אין לי התנגדות לשילוב המחשב בהוראה שלי, להיפך.
גם את שלב מספר 2, אני מרגישה שעברתי, אני כבר מבינה את החשיבות של השימוש במחשב והאינטרנט במערכת החינוך, מעבר להבאת מצגת או הצגת סרטון מיו-טיוב.
ועם התחלתי בדרך השלילה, אמשיך לשלב החמישי המדבר על בשלות המורה, על כך ששילוב הסביבה המקוונת בתהליכי ההוראה שלי הפך לאורח חיים. שם אני עדיין לא נמצאת, לצערי.

ובכן, שללתי את שלב ראשון, שני וחמישי בהתפתחותי כמורה מקוונת, נותרו שלבים שלישי ורביעי, היכן אני???
מותר לומר שאני קצת בזה וקצת בזה? ולמה אני מתכוונת בכך?
כאמור, אני מבינה ורואה חשיבות גדולה בשילוב של הטכנולוגיות בכיתה, של השימוש בפוטנציאל העצום שגלום ברחבי הרשת, אך מרגישה שאין לי עדיין מספיק כלים, אך אני לא שוקטת על השמרים: מעשירה את הידע שלי בסביבות חדשות שלא הכרתי, באתרים בעלי פוטנציאל לתלמידיי, באמצעים בהם אוכל להשתמש בבניית שיעורים וכו'...
מנסה לבנות מערכי שיעור מקוונים, מפתחת סביבות עבודה מתוקשבות ומחכה לשנה"ל הבאה, כדי להפעילן בקרב תלמידיי, לראות את תגובתם לצורת הלמידה החדשה עבורם, ובעקבות זאת, לשנות, להוסיף, לגרוע, לשים יותר דגש... כל זאת בכדי לייעל את עבודתי והפיכתי למורה מקוונת במלוא מובן המילה, או ברוח המאמר של רותם ואבני, להגיע לשלב חמישי-שלב הבשלות.

רגע לפני שאני מסיימת רשומה זו, עולות בי מחשבות לא קלות:
האם אוכל להגיע לשלב החמישי בהתפתחותי לעבר מורה מקוונת, כשבית-הספר בו אני נמצאת, נמצא רק בראשיתו של תהליך השינוי של שילוב התקשוב בהוראה-למידה?
והרהור נוסף שעולה בי, האם באוכלוסייה של פיגור בינוני-קשה אצליח ליישם את כל מה שלמדתי ועוד אלמד, האם באמת יוכלו תלמידיי ללמוד בסביבה מתוקשבת? ואם כן באילו תחומי דעת?
אך הרהורים אלו ואחרים יהיו כבר נושאים לפוסטים נוספים...

ביבליוגרפיה:
רותם, א' ואבני, ע' (2009). שלבי התפתחות מקצועית-אישית ממורה למורה מקוון. אוחזר ב-26 ביוני 2011 מתוך http://www.avrumrotem.022.co.il/BRPortalStorage/a/25/37/01-utvHaNwAdo.pdf

האם בשם האנונימיות אפשר לכתוב הכל???

כאדם שנמצא לא מעט שעות ביום ברחבי האינטרנט, יוצא לי לקרוא טוקבקים רבים לכתבות ולפרסומים שונים ברשת, בשבועות האחרונים אני מוצאת עצמי מהרהרת בתגובות שאנשים כותבים...
צר לי לומר, אך לא פעם אני מתביישת לקרוא אותן: השפה, ההשתלחות, הרצון לפגוע!!!
התגובות יכולות להיות לנושאים שונים: פוליטיים, חברתיים, כלכליים או אפילו תגובה בפורום לימודי, אך מה שמאפיין את כולן, ההסתתרות מאחורי משתמש אנונימי.

אני שואלת את עצמי, האם תחת מעטה האנונימיות אפשר לכתוב ולהביע כל דבר???
להסתתרות מאחורי האנונימיות יש שני צדדים, האחד חיובי, ישנם אנשים שרוצים להביע דעה, עמדה, השקפה ואם היו נדרשים לכתוב את הדברים בשמם המלא, יכול להיות שהיו נמנעים מכך, בשל הקושי להיחשף.
אך מנגד יש את אלה שבשם האנונימיות מרשים לעצמם להשמיץ, לכתוב דברי נאצה, להתבטא בצורה וולגרית, לא נאותה, לא מכבדת (לא אותם, לא את הנמען אליו מופנית התגובה ולא את שאר ציבור הקוראים).

האם תרבות הדיבור הקיימת בעולם "האמיתי" אינה צריכה להיות מיושמת גם בעולם הווירטואלי???
וכדי לענות לעצמי על השאלה הנ"ל, בדקתי מה יש למשרד החינוך לומר בנושא, ניתן לראות שמשרד החינוך נתן את דעתו לתרבות הדיבור, שעליה אמורה להיות מושתתת הכתיבה ברשת, הייתי שמחה אם אפשר היה לפרסם מספר ציטוטים מפרסום משרד החינוך, בכל פרסום הפתוח לטוקבקים, שכל טוקבקיסט אנונימי יחשוב פעמיים, איך יהיה ראוי שיפרסם את תגובתו.

הנה מה שמצאתי (ההדגשים בצבע אדום שלי הם):

"דרכי ההתקשרות עם אנשים – הן מוכרים, הן זרים – ברשת, מחייבים כללי התנהגות צפויים מכל מי שנכנס לרשת. כשם שכל נהג הנכנס עם מכוניתו לכביש מהיר צריך לדעת את כללי ההתנהגות בכביש מהיר, וכשם שכל מי במשתתף במסיבת רעים או בקבלת פנים רשמית צריך להתנהג על פי נורמות ההתנהגות המקובלות באירועים כאלה, כך כל מי שנכנס לרשת צריך לדעת כיצד יש להתנהג בה. להתנהלות ברשת אין "חוקים", המוגדרים בדומה לחוקי התנועה בכביש מהיר. אין מי שקובע "חוקי התנהגות ברשת", כשם שאין מי שמגדיר "חוקי התנהגות במסיבת רעים". על כן, ההתנהגות הנאותה ברשת אינה מבוססת על כללים ועל תקנות, אלא על עקרונות אתיים ועל מנהגים, שעיקרם פתיחות ושיתוף בלי לפגוע ובלי להזיק. בשל החוסר בפיקוח, בבקרה ובהכוונה, האחריות על הגלישה עוברת לגולש עצמו. העקרונות, הכללים והחוקים שעל פיהם יתנהל ברשת נקבעים על ידי הגולש. הארכיטקטורה החופשית של הרשת מעודדת, מעצם מהותה, את התקשורת ברשת להיות פתוחה ושיתופית. אולם, פתיחות בלי גבולות עלולה להיות פוגעת, לתת פתח למלעיזים, לאפשר הוצאת דיבה ושימוש בלשון הרע כדי להזיק ולהסית. שותפות בכול מובילה לפגיעה בזכויות יוצרים, בזכויות הפרט ואף בצנעת הפרט. לעומת זאת, היעדר הגנה על הפרטיות ברשת יוצרת כר פעולה לנוכלים ולרמאים. אין ספק שההתנהגות הנאותה ברשת צריכה לעבור בשביל הזהב בין פתיחות, שיתוף, התחשבות בזולת; שמירה על כבודו, על רכושו ועל פרטיותו. הפרק "התנהגות נאותה ברשת" ינסה להציג את האיזון הנכון, ולהתמודד עם קונפליקטים אפשריים בין המרכיבים השונים של מאפייני הרשת הדיגיטלית, מתוך כוונה לחזק בתלמיד את יסודות המוסר, האתיקה, השמירה על כבודו של כל אדם וההתחשבות בזולת. כללי התנהגות ה"אתיקה" היא תורת המידות, המסייעת להגדיר את העקרונות המוסריים, שעל פיהם חייב האדם לנהוג בכל מעשיו, ובעיקר באלה שיש להם השפעה על הזולת. עקרונות המוסר מלווים בערכי מוסר שנקבעים על ידי החברה. המושג אתיקה התפתח ממילה צרפתית שמשמעותה "כרטיס", כלומר, כדי לזכות ב"כרטיס כניסה" לחברה מסוימת אתה חייב להכיר את הקוד האתי של אותה החברה ולנהוג על פיו. מקובל לומר "ברומא התנהג כרומאי". אולם, במרחב האינטרנט, מהי אותה רומא, שאינה נראית, אין לה גבולות, היא לא נמצאת בשום מקום, היא מאגדת בתוכה מספר רב של תרבויות וחובקת בזרועותיה מגוון גדול של חברות בעלות מנהגים שונים? רומא זו היא ה-cyberspace, המרחב שבו בני אדם מכל רחבי העולם נפגשים, מדברים זה עם זה ומחליפים מידע. המרחב הווירטואלי מכיל תרבויות רבות ושונות, שמוגדרות גם כ"קהילות וירטואליות". לכל קהילה יש כללים ומנהגים משלה, אך יש כללים רבים שמוכלים ומקובלים על כלל הקהילות. ההתנהגות על פי כללים אלה מעניקה כרטיס לתרבות הוירטואלית. ה"נטיקה" היא האתיקה של המרחב הווירטואלי". מתוך: אתר משרד החינוך http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Mazkirut_Pedagogit/Meidaanut/Etika/Etika/