יום שבת, 17 בדצמבר 2011

מה משחק יכול לעשות


בעודי מעלעלת במוסף המחשבים של "ידיעות אחרונות" (כן, לפעמים אני קוראת בעיתון אמיתי מנייר, זה המלכלך את הידיים....) "תפסה" את עיניי כתבתו של ארז רונן "מה משחקים יכולים לעשות". הכתב מונה מספר יתרונות ייחודיים שיש למשחקי המחשב ביניהם: "המשחקים מציגים תרחישים דמיוניים מרתקים, מספקים פידבקים חיוביים על בסיס קבוע וכשמסיימים את השלב האחרון בהצלחה – מרגישים סיפוק שקשה לתאר במילים" (צילום הכתבה מופיע למטה).

כתבה זו החזירה אותי לשיעוריה של פרופ' מיקי רונן בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים", בו אנו לומדים לנתח משחקים לימודיים מתוקשבים: לבדוק האם המשחק עונה על המטרות הלימודיות שלשמן הוא פותח, סוג המשוב, האם המשחק מפתח סקרנות ואם כן איזו, שליטה, סוג דמיון (פנימי או חיצוני) ועוד ע"פ הטקסונומיה של Malone .

לא אחת נאמר על משחקי המחשב, שרבים מהם מעודדים אלימות, שהם ממכרים, גורמים לבידוד חברתי, פוגעים בראייה וכו' ...

אין ספק וחשוב לזכור, שהמשחק במחשב אינו תחליף למשחק עם חבר בחצר, הקשבה לסיפור לפני השינה או קריאת ספר, כי אם, כלי נוסף שיכול להעשיר את הילד בפיתוח חשיבה אסטרטגית, קשר עין-יד, שיפור זמן התגובה, הגברת סבלנות, פתרון בעיות, חשיפה לשפה האנגלית, עבודה על כישורים חברתיים (משחק בזוגות, בקבוצות, טורנירים), פיתוח דמיון, פיתוח חשיבה מהירה ומופשטת, פיתוח שפה, ריכוז, מצבי סימולציה ואחד הדברים החשובים ביותר שמשחק מחשב עושה לילדים ... שהם לומדים מבלי שירגישו שהם עושים זאת...

אל לנו לטמון ראשינו בחול, עלינו כמבוגר האחראי לקחת את התפקיד של המכוון, העוקב זה שעם האצבע על הדופק ולבדוק מהו תוכן המשחק, עם מי הילד משחק, כמה שעות ביום הוא משחק וכן לחזור ולרענן יחד איתו את כללי הזהירות של גלישה באינטרנט, אך לשלול את משחקי המחשב בטענות שונות ומשונות יהיה לא רציני ולא מקצועי.

סרטון המדבר על ההשפעות של משחקי המחשב





יום שבת, 10 בדצמבר 2011

למידה מרחוק לא רק במרכז ללימודים אקדמיים...

עמי סלנט במאמרו "אפשר גם אחרת: תכנון יום לימודים שבועי מקוון קבוע בבי"ס התיכון בישראל" מעלה את הסוגיה של קיום יום לימודים מקוון פעם בשבוע בבתי-הספר התיכוניים בישראל.
ולמה התכוון המשורר בדבריו?
המורים יכינו מבעוד מועד מרכז משאבים מתוקשבים ומאגר משימות מקוונות, תלמידי השכבה יישארו בבית ביום קבוע בשבוע, אין זה יום חופשי, כי אם יום לימודים לכל דבר, אלא שהלמידה הינה למידה עצמית ו/או שיתופית הנעשית דרך החיבור לרשת באמצעות פורום, רשת חברתית, בלוג וכו'.
המורים ישבו בבתי-הספר מול המחשבים, ויעקבו אחר התקדמות הלימוד של תלמידיהם.

בארץ ימי הלימוד המקוונים הם עדיין בגדר המלצה, לעומת זאת, ישנן מדינות בארה"ב כמו: פלורידה, איידהו, טנסי ומישיגן שחוקקו חוק המחייב כל תלמיד תיכון ללמוד לפחות קורס מקוון אחד במהלך שנות לימודיו, ללא זה לא יוכל לקבל תעודה המעידה על סיום לימודיו בתיכון.

וכהרגלי בקודש, אנסה למנות את היתרונות והחסרונות של יום לימודים שכזה:
יתרונות:

  • יציאה מהשגרה של המבנה הקיים של יום הלימודים הן למורה והן לתלמיד: זמן (שיעור במהלך יום הלימודים), מקום (כיתה בביה"ס) וסיטואציה של מורה מול כיתה.
  • העלאת המוטיבציה ללמידה ולהוראה, כתוצאה ממשהו חדש, מלמידה/הוראה בדרך אחרת...
  • העברת האחריות ללמידה מהמורה לתלמיד. הלומד העצמאי.
  • הכנה ללימודים גבוהים (בהם כבר מתקיימים קורסים בדרך זו).
  • עבודה על מיומנויות תקשוב גם בקרב התלמיד ובוודאי בקרב המורה.
  • למידת מיומנויות למידה שיתופית: עבודת צוות, חלוקת עבודה, דו-שיח, הקשבה לאחר...
חסרונות:
  • לדעתי כדי שהלמידה תהיה משמעותית, למידה מקוונת צריכה להיות מלווה ב 2-3 מפגשים פנים מול פנים או במפגשים סינכרוניים כדוגמת interwise.
  • העדר חופש הבחירה, האם למידה מרחוק מתאימה לכל אחד? האם לא "נאבד" חלק מתלמידינו?
מעניין לבדוק איזה אחוז מבתי-הספר התיכוניים בישראל
 מקיימים יום לימודים שבועי מקוון, 
והאם לא כדאי להכניס נושא זה לתוכנית התקשוב הלאומית???


                            


ביבליוגרפיה:

יום שבת, 3 בדצמבר 2011

האם לפורום יש מקום בעידן הפייסבוק?


עד לא מזמן נהגתי לבקר מידי פעם ב"פורום משפחות אנשים עם פיגור" של תפוז.
לפני כחודשיים לערך, נכנסתי כהרגלי, לראות מה חדש, באיזה נושא "חם" דנים הפעם חברי הפורום, ואת פניי קיבלה הודעה
"עקב מיעוט הפעילות ועקב העובדה כי נכון לעכשיו, אין גולשים המעוניינים לקחת על עצמם את ניהול הפורום, הוחלט לסגור את הפורום".
לא אני היא זו שאשקוט על השמרים, נברתי, בררתי, הפעלתי קשרים וגיליתי שנפתחה קבוצה סגורה בשם זה בפייסבוק.

אני משערת שאין זה הפורום היחיד שנסגר והעביר את פעילותו לפייסבוק. למה? מהם היתרונות של הפייסבוק על פני הפורום?
אנסה לענות על כך (לצערי, לא מצאתי לכך הוכחות מחקריות, הייתכן שנושא זה עדיין לא נחקר??? אם לא הייתי בעיצומו של כתיבת סמינריון בנושא אחר, הייתי בוחרת לבדוק את השאלה המופיעה בכותרת פוסט זה).

הפייסבוק והפורום שניהם אמצעי א-סינכרוני לתקשורת/לדיון (מיקום שונה וזמן שונה). בשניהם אנשים מעלים נושאים, שאלות והאחרים מגיבים. שניהם יכולים להיות סגורים או פתוחים לקהל הרחב, בפייסבוק ישנה אפשרות ליצירת קבוצה סגורה, שרק לאחר אישור החברות, ניתן להיות שותף לה, כנ"ל בפורום, ניתן ליצור רשימה סגורה של חברי הפורום וזר לא יוכל לראות את הנעשה בו.

שניהם ממלאים בעצם את אותו ייעוד, אמנה מספר דברים שבעיני נמצאו כיתרון של הפייסבוק על-פני הפורום:
  •  בכל מקרה האנשים כבר שם (בפייסבוק), הם אינם צריכים להיכנס לכתובת נוספת, כדי לראות את הנעשה בפורום. אין זה סוד שכיום האנשים "מבלים" בפייסבוק דקות ואף שעות לא מעטות במהלך היום, תוך כדי התעדכנות בקיר האישי, רישום סטטוס חדש, איתור חבר ושאר פעולות שנעשות בפייסבוק, נכנסים לקבוצה אליה משתייכים, קוראים, מגיבים, שולחים לייק וכו'. לעומת זאת לפעילות בפורום, נדרשת "פרוצדורה" מעט יותר ארוכה, של כניסה לכתובת הפורום עצמו.
  • היתרון הקודם מוביל ליתרון נוסף, מאחר וכולם שם, זמן התגובה קצר יותר בפייסבוק מאשר בפורום.
  • בפייסבוק ניתן לשתף ביתר קלות תמונות, סרטונים, מוסיקה...
  • בפורום אתה מזוהה רק בשם או כינוי, יש אפשרות להוסיף תמונה, אך היא לא גלויה לצד השם. לעומת זאת בפייסבוק לצד השם מופיעה תמונה מזהה, דבר שלדעתי יוצר קירבה כלשהי בין החברים.
  • קודם לכן ציינתי שהפייסבוק הוא אמצעי א-סינכרוני, אך יש בו את אפשרות הצ'ט שהוא סינכרוני (מיקום שונה אך בזמן אמת).
  • הקלות הרבה של תגובת ה- LIKE, לחיצה קטנה על המילה וכבר הראיתי התייחסות כלשהי לדיון. בפורום ישנם אייקונים שונים שניתן להוסיף להודעה, אך התהליך ארוך יותר משליחת LIKE.

אני בטוחה שאם אוסיף ואקדיש זמן לנושא, אמצא יתרונות נוספים של הפייסבוק על-פני הפורום, אך קודם לכן, חשוב לי לציין חסרון אחד שמצאתי אך בעיניי משמעותי,
בכדי להשתתף בדיון בפייסבוק, יש להירשם ולהתחבר... לא כל אחד רוצה בכך, יש הרואים בפייסבוק (ואני ביניהם) משהו ממכר, חטטני, מבזבז זמן יקר, שיטוט אינסופי ללא מטרה ... (אך לאלו אתייחס בוודאי ברשומה נפרדת).
ואילו הפורום גם כן מצריך רישום, אך לא מקיף וכולל כמו הרישום בפייסבוק, מה גם שלפורום נכנסים, מתעדכנים, מעדכנים ויוצאים. 
מקום נוסף שלפורום יש יתרון על הפייסבוק, הוא בפורום לימודי של תלמידים בגילאי בית-ספר יסודי, להם מפאת הגיל אין אפשרות ליצור קבצה בפייסבוק.

עד כאן דעתי, ומה דעתכם?
האם גם אתם מרגישים שהפורום לא יאריך ימים???

                  או  
                                    hhttp://tinyurl.com/bujz7rx                                   http://tinyurl.com/cbqhoou

יום שבת, 26 בנובמבר 2011

המשחק, אני ותלמידיי

בעבר הלא רחוק העליתי על הכתב בבלוג זה את תסכוליי, בעקבות חיפושיי אחר אתרים, תוכנות או משחקים לתלמידיי החינוך המיוחד הקשה (במקרה שלי פיגור בינוני-קשה), ועל כך שלא תמיד מצאתי את מבוקשי, שכן, אין הם מסוגלים לקרוא, וחלק לא מבוטל ממיומנויות המחשב דורש קריאה (אפילו שיטוט פשוט ברחבי האינטרנט), שלא לומר הבנה, שאינה מצויה בקרבם.

לא פעם הרגשתי, שאם רק הייתי יודעת איך, הייתי בונה משחקים מקוונים בעצמי לתלמידיי, בכל נושא שהייתי צריכה (מוכנות לחשבון, חגים, ניקיון והיגיינה או מיומנויות עצמאות אחרות וכו'), כמו שעשיתי עד לא מזמן בעזרת בריסטול, קלפים ומכשיר למינציה.
גם כשכבר מצאתי מחוללי משחקים הקיימים ברשת ורק נדרש לצקת לתוכם את התוכן, התאכזבתי לגלות שהם מבוססים על מלל, ואילו אני צריכה להתבסס על תמונות (שהרי הזכרתי קודם לכן שאין הם מסוגלים לקרוא).

והנה בימים אלו ממש נחשפתי בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים " בהנחיית פרופ' מיקי רונן, למחולל משחקים בשם "גלה את התמונה" (ומפה אני שולחת את הקרדיט והתודות למפתחיה), לתוכו אני יכולה ליצוק תכנים המתאימים לי או נכון יותר לומר מתאימים לתלמידיי.

רבה היתה שמחתי כשנתבקשנו להתנסות בשימוש במחולל הנ"ל.
השתמשתי בו יחד עם חברתי לספסל הלימודים, ליצירת משחק לתלמידיי.

למשחק קראנו התאמת מילה לתמונה
קוד כניסה למשחק: 197
רציונל המשחק: תמונות P.C.S הן סמלים מוסכמים שהומצאו במיוחד עבור לוחות תקשורת המשמשים אנשים בעלי קושי בהבעה ובדיבור. באמצעות הסמלים הם יכולים לתקשר עם הסביבה. התמונות והמילים שנבחרו עבור המשחק, מהוות חלק מהתכנית הבית ספרית. המלים הן מלים שמישות וחיוניות עבור התלמידים ולכן המשחק ישמש עבורם, דרך חווייתית נוספת לרכישת כישורי הבעה ותקשורת.
המטרות הלימודיות אליהן מכוון המשחק:
  • התאמה חד חד ערכית בין מלה לתמונה
  • זיהוי תמונות  P.C.S
  • זיהוי מילים גלובליות מחיי היומיום
עליי לציין בעקבות התנסות של שימוש במחולל הנ"ל את הדברים הבאים:
  • עד היום פגשתי מחוללי משחקים ללא אפשרות הכנסת תמונות (פרט לאפשרות בניית מצגת אינטראקטיבית ב-P.P.T). כאמור, האוכלוסייה שאליה מכוון משחק זה נזקקת לאלמנטים ויזואליים בעת תהליכים לימודיים. 
  • המחולל יכול להתאים למגוון צרכים ונושאים לימודיים וניתן לעשות אדפטציה לאוכלוסיות שונות.
  • יש הבדל בין דפדפנים שונים בעת עריכת המשחק (בגוגל כרום לדוגמא, מוסתרות פונקציות עריכה מסוימות).
  • מחולל המשחק הינו ידידותי לעורך. בנוסף, למשחק מצורף מדריך הוראות ברור.
  • המשחק ידידותי וברור לשחקנים.
  • ההוראות מופיעות בחלון חדש (pop-up) ונמצאות לשימוש השחקנים בעת המשחק כולו.
  • אין אפשרות עריכה רחבה (שינוי גופנים, צבעים, גודל תמונה וכו').


אסיים רשומה זו בנימה אופטימית,
שבסיום קורס זה יהיו באמתחתי מחוללים נוספים, 
בעזרתם אוכל לגוון את דרך הוראתי את תלמידיי.





יום שבת, 19 בנובמבר 2011

תהיות בעקבות קריאת המאמר The city and country school: A progressive paradigm / Susan F. Semel


במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך בישראל" בהנחיית פרופ' עמי וולנסקי נתבקשנו לקרוא את המאמר:
The city and country school: A progressive paradigm / Susan F. Semel
מאמר זה מתאר בית-ספר שהוקם בניו-יורק בשנת 1914 ע"י קרוליין פראט, שדגלה בגישה החינוכית הרואה את הילד במרכז. בית-הספר וצוותו צריכים להוביל את הילד למימוש מלוא הפוטנציאל המצוי בו וסיפוק סקרנותו הטבעית ע"י התנסות פעילה.
בית-הספר מיועד לילדים מגיל שנתיים ועד שלוש עשרה, ישנם 18 תלמידים בכיתה והוא ממומן ברובו ע"י ההורים.
בראשית ימיו התבסס בית-הספר על משחק ועבודה, דרכם האמינה פראט לומדים הילדים על החיים "האמיתיים". בהמשך, התגלגל בית-הספר לידיים אחרות, שהוסיפו וטענו כי הלמידה אצל ילדים רכים בשנים תתרחש תוך התנסות בסביבה הקרובה, וככל שיתבגרו יש להציג להם חומרים ומשימות מסובכים יותר, מהם יוכלו להשליך לתחומים נוספים.

בעקבות קריאת המאמר, עלו בי מספר שאלות לגבי בית-הספר המתואר בו:
  •  מה עושים התלמידים בסיום כיתה ח', לאן הם עוברים משם, האם יש באזור מגוריהם בית-ספר המשך, הממשיך ודוגל בשיטת החינוך בה התחנכו עד כה?
  • ואם התשובה לשאלה הקודמת היא לא, האם ההשתלבות בבית-ספר רגיל/מסורתי אינו יוצר בקרבם בעיה, אחרי חינוך מסוים לו היו רגילים במשך 10-11 שנים, שלפי המתואר שונה במהותו מבית-ספר מסורתי?
אתן כדוגמה את בתי-הספר הפתוחים שהיו נהוגים בישראל לפני כ-30 שנה, שבדרך כלל היו בתי-ספר יסודיים בלבד,וכשבוגריהם סיימו את כיתה ו' עברו לחטיבות ביניים ותיכונים רגילים, ושם נחשפו לראשונה לעובדה שיש מבחני בגרות בסיום הלימודים.
  • האם מי שהכסף אינו מצוי בכיסו, לא יכול לרשום את ילדו לבית-הספר המוזכר? האם אין זה יוצר בית-ספר עליתיסטי?
  • האם השיטה המבוססת על כך שהילדים לומדים דרך משחק, מתאימה לכל אחד? האם כל ילד יכול לעשות את ההעברה המתבקשת מעולם המשחק לעולם "האמיתי"?
  • האם חינוך לא קונבנציונאלי בגיל הרך, אכן מכין את הילדים לבית-הספר, ואם לא, מה יקרה לאותו ילד במעבר לחינוך הרגיל?
  • בזמן ניהולה של ג'ון מרי, האם העצמאות הרבה שניתנה למורים, לא היתה להם לרועץ? האם מספיקה הסתמכותם על דעת התלמידים בלבד, אם נהגו היטב או לא? להחליט החלטות משלך – האם לא מרגישים לפעמים כמו זאב בודד? האם לא חשובה עבודת הצוות, ההתחלקות, השותפות, הדיון בין חברי הצוות?
  • האם ניתן ליישם את עקרונות השיטה של "החינוך המתקדם" גם בכיתות גדולות, למשל, כמו אלה שיש לנו בישראל? או/ו האם ניתן ליישם זאת גם בבתי-ספר שלא מתוקצבים באופן פרטי?


אינני חושבת שבסיום קריאת המאמר, יכולה אני לענות על כל השאלות הללו, וגם על אלו שכן,
אינני בטוחה שהתשובות שאענה לעצמי, ימצאו חן בעיני...


ביבליוגרפיה:
 Semel, S. F. (1999). The city and country school: A progressive paradigm.  In: S. F.,Semel & A. R., Sandovnik (Eds.), Schools of tomorrow, schools of today – What happened to progressive education (pp.127-137). New York: Peter Lang

יום שבת, 12 בנובמבר 2011

אני וגוגל - עבר והווה


בימים אלו של תחילת הסמסטר האחרון של לימודי התואר בתקשוב ולמידה, אני מוצאת את עצמי עושה מעין סיכום ביניים, ביני לבין עצמי או יותר נכון ביני לבין מחשבי.
אודה ולא אבוש כי לפני שנתיים שלוש, השימוש העיקרי שלי בGoogle - היה בעיקר לחיפוש מתכונים, טיסות או מסלולי טיול בארץ או בחו"ל ומציאת תמונות בנושאים שונים...  במהלך לימודיי למדתי להכיר את נפלאות כלי ה- Google (ויודעת אני שעדיין לא את כולם אני מכירה ולא בכולם אני משתמשת). באתר הרשמי של Google , ישנה חלוקה לשני סוגי כלים: כלי חיפוש וכלי שיתוף ותקשורת.


אתחיל מכלי החיפוש:
היום בניגוד לעבר, בכל בעיה בה אני נתקלת, החבר הטלפוני שלי או גלגל ההצלה הוא קודם כל מנוע החיפוש של Google, אני מקלידה שאלה כלשהי וממתינה לתשובה...  דוגמה קטנה מלפני מספר ימים, רציתי לשנות את מועד הסריקה של האנטי וירוס, לא ידעתי איך עושים זאת, נכנסתי ל- Google הקלדתי שאלה וגיליתי איך לעשות את שרציתי, עוד דוגמה – בבקשה: בוקר בהיר אחד נכנסתי למחשב בכיתתי על מנת לבדוק דואר בתיבת הג'ימל, והנה גיליתי שאני חסומה לכניסה לג'ימל דרך מחשב זה, מיותר לציין שהפיוזים קפצו, הייתי בדרכי להתקשר לטכנאי המחשבים של ביה"ס, אך רגע לפני חיוג המספר, החלטתי לנסות לפתור את העניין בעצמי, שוב הקלדתי שאלה ב- Google, קבלתי תשובות ברורות יותר וברורות פחות, אך הצלחתי גם הצלחתי לנטרל את החסימה... והדוגמאות עוד רבות מספור, נעזרתי בגוגל למציאת פקודות HTML שהיו חסרות לי לבניית האתר שלי, מצאתי איך להקליט את מסך המחשב לעבודה אחרת שהייתי זקוקה לכך, ועוד ועוד....
כאמור, בכלי ה-  Google עסקינן,  פונקציה נוספת שהפכה לבת בית במחשב שלי Google Translate, אני והשפה האנגלית לא חברות כבר שנים רבות, ומה לעשות שהיום ללא שפה זו קשה להסתדר, לא אחת אני מוצאת עצמי מעתיקה מילה או משפט לא מובנים ונעזרת בשירותי התרגום של Google.
במקביל לכתיבת בלוג זה, אני כותבת את עבודת הסמינריון שלי, ושוב Google בא לעזרתי , הפעם בעזרת  Google Scholar, מנוע חיפוש זה מאתר את המאמרים המחקריים ברשת האינטרנט, ומציג הפניות למאמרים אחרים שמאוחסנים במאגרים מתמחים, שמרביתם בתשלום.

ולכלי השיתוף והתקשורת:
הראשון Google Docs, שאת נפלאותיו הזכרתי באחד הפוסטים הקודמיםאך אזכיר פה בקצרה, משמש ליצירה ושיתוף של מסמכים ברשת, צורת עבודה זו מאפשרת לגבות את כלי שיתוף המסמכים, לשתף אותם עם חברים ולגשת אליהם מכל מחשב בעולם המחובר לרשת.
Google Sites כלי נוסף של Google בו השתמשנו במהלך הלימודים, בבניית אתר חינמי ליחידת ההוראה.
ובל אשכח את Blogger המקום בו אני כותבת רשומה זו ממש בבלוג הלימודי שלי, גם כן כחלק ממשימות התואר.
ואציין ללא פירוט את Youtube, Gmail ו- Picasa.

וכל שנותר לי לומר, אין ספק, חיי השתנו לאור היכרותי עם הכלים השונים שחברת Google השכילה להמציא.











יום שבת, 3 בספטמבר 2011

החלום ושברו



אני חושבת שזו הפעם הראשונה מאז התחלתי לכתוב את הבלוג שלי, שהכתיבה נעשית ללא טיוטה, ללא מחשבה לפני, קולחת לה מעצמה. ולמה?
אני מתוסכלת כל-כך, והיום שבת, אין לי כל-כך איפה להביע תסכול זה, מה גם שהבלוג סופג הכל, לא?

אז ככה, חזרתי השבוע לבית-הספר, אחרי שנת שבתון רוויה בחלומות, בתכנונים, במחשבות איך לשלב את המחשב בבית-ספרי (כזכור, חינוך מיוחד-פיגור בינוני-קשה), וכל זה בעקבות הלימודים והחשיפה לכלים ולאתרים השונים. כל כלי שנלמד, כל אתר שנחשפתי אליו, חשבתי, איך אשלב אותו בעבודה עם ילדיי המיוחדים???

במהלך השנה בה נעדרתי מבית-הספר, התבקשתי ע"י מנהלת ביה"ס למלא מסמך בשם תקשוב מוסדות החינוך המיוחד, מסמך אותו התבקשו למלא כל מוסדות החינוך המיוחד כחלק מתוכנית התקשוב, על מנת לצייד כל בי"ס בהתאם לצרכיו הייחודיים. לאחר עבודת תחקיר לא קטנה, נשלח מסמך זה חזרה למנהלת ובליבי תקווה, שעד שאחזור לעבודה, חלק מהדברים (מחשבים חדשים, חיבור לרשת, עזרים כמו מסכי מגע, עכברים מיוחדים, מקלדות מותאמות, תוכנות...) כבר יהיו בביה"ס.
ואכן בזמן חופשתי, התבשרתי ע"י חברותיי העובדות, כי ביה"ס רושת כולו, בכל כיתה יש שקע חיבור לאינטרנט. מייד התחלתי לחפש סרטונים ביוטיוב, אתרים עם משחקים אשר יכולים להתאים לאוכלוסייה ועוד ועוד... מגדלים באוויר.


ולמה מגדלים באויר? כי כשפתחתי את המחשב בכיתתי החדשה, יכולתי לגלוש ב-Ynet למשל, לפתוח אי מייל, אך בזה בערך תומצת העניין. נכנסתי ליוטיוב, והסרט לא עולה, נכנסתי לאתרי משחקים שונים ומשונים ושום-כלום. ולמה? מסתבר שמחשב בן כמה שנים טובות, שמערכת ההפעלה השוכנת בתוכו, היא Windows 98 , לא מסוגל לעשות שימוש נרחב באינטרנט.


ואני שואלת את עצמי, יופי, אז רשתו את כל ביה"ס , ומה הועילו חכמים, אם המחשבים כל כך ישנים??
אז אני יודעת שהכל שאלה של תקציבים, סדרי עדיפויות והמון אבל המון סבלנות... ומה לעשות שהאש בוערת  בעצמותיי?

הבטיחו שתוך שלוש שנים תושלם ההצטיידות, אינני יודעת אם לצחוק או לבכות.

והנה תמונה שמביעה את רחשי ליבי בימים אלו.

http://short.urls.co.il/66145n