סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר...

וואו, רשומת (חובה) אחרונה ... מי היה מאמין?


בתחילה כשהשמועות התחילו לרוץ שנצטרך לכתוב בלוג, חשבתי לעצמי על מה אכתוב, אולי בלוג מתכונים או מסלולי טיול מומלצים או על הורים לילדים עם פיגור שכלי...
עד מהרה הגיעו התלבטויותיי לקיצן, משהובהר לנו שלא נכתוב בלוג על "מה שבא לנו", כי אם בלוג לימודי-מקצועי!.


כמו שאמר איתן מסורי עוד לפניי "כל ההתחלות קשות אבל אחר-כך קל יותר..."
בראשית ימי כתיבת הבלוג לא כל כך ידעתי מה לכתוב, איך לכתוב, באיזה סגנון... כתבתי טיוטות, מחקתי, תיקנתי, שיניתי עד שלבסוף לחצתי "פרסם רשומה".
אך עם הזמן והניסיון אני חושבת שהתגבש לו איזשהו סגנון אישי שלי, כתיבת הפוסטים הפכה ליותר קולחת, כבר לא נזקקתי לטיוטה... ואם בהתחלה נכנסתי לכל מיני אתרים (כמו מס"ע, שלובים וכו') לחפש נושא לפוסט השבועי, הרי שברבות הימים גם הנושאים "צצו" להם מעצמם.


אודה ולא אבוש כי בהתחלה חששתי להיכנס לבלוגים של החברים ללימודים או של מחזורים קודמים, הרגשתי שאני עלולה מבלי להתכוון "לגנוב" רעיונות או שאגלה שעל נושא עליו התכוונתי לכתוב כבר כתבו לפניי, חששתי שיראה כאילו העתקתי...
אך הסקרנות גברה עליי והתחלתי "להציץ" בבלוגים השונים, לא אגזים אם אומר שמקריאתם השכלתי והועשרתי יותר מקורס זה או אחר, ולמה?
הנושאים שהועלו, נקודות המבט, הקישורים לסרטונים, מאמרים, אתרים או יישומים - שבדרך זו או אחרת יכולים להיות לי לעֶזֶר.
אין ספק שרשימת הבלוגים של הקבוצה היא נכס, ואשתמש בה בעתיד במקום לגגל (מלשון גוגל) אכנס לבלוג זה או אחר ושם אמצא את מבוקשי.


ברשומה הראשונה לפני כמעט שנה כתבתי "... מהיום אני בלוגרית.... מבטיחה לעדכן אותו אחת לשבוע ברשמים, הגיגים, ביקורות, המלצות מלימודיי במכללה", נראה לי שעמדתי בהבטחה!


לאחר שסיכמתי את פעילותי בבלוג, אוסיף ואנצל רשומה זו לסיכום לימודיי התואר כולו.
חיידק המחשב כבר מזמן מקנן בתוכי, אך ללימודי התואר הגעתי במקרה ולא מתוך כוונה להפוך לרכזת תקשוב, מובילת תקשוב או משהו כזה... חייבת להודות שלאט לאט חדר לו החשק לשנות, לחדש בחלקת האלוהים הקטנה שלי: בכיתה, בבית-הספר, בחינוך המיוחד (כרגע, לא מעבר לזה)...
אני מרגישה שהלימודים תרמו לי רבות, קורסי המחשב חשפו אותי לכלים חדשים, לחשיבה אחרת, גרמו לי להאמין בעצמי וביכולתי לפתור בעיות... הקורסים הכלליים העמיקו תובנות שהיו לי, העשירו אותי בתחומים חדשים שלא הכרתי והלימודים בכלל פתחו בפניי דלתות לעולמות חדשים!!
עם כל זאת, החמצה קטנה אני מרגישה בכל זאת, אני חושבת שלא קיבלתי מספיק מענה, לכלים לשימוש עם האוכלוסייה איתה אני עובדת. אני סמוכה ובטוחה שזה לא מתוך חוסר רצון אלא כפי שנוכחתי לדעת, יש קושי לתת מענה לאוכלוסיות הקשות, שמוגבלות בתחום של השימוש במילה הכתובה.


תודה לכל אלו שעזרו לי להגיע לסיום תואר זה: לגילה, לנעמי, למרצים השונים, לחברי הקבוצה, לחברות הקרובות שתמכו ועזרו לאורך הדרך, למשפחה שהיתה סבלנית ובמיוחד במיוחד לעצמי, שהחלטתי לעשות צעד זה, שהוא אחד הצעדים החשובים שעשיתי בחיי המקצועיים.


וכמילות סיום באמת אחרונות, אחזור ואצטט מקור לא ידוע, שכתב את משפט המוטו שמופיע בראש הבלוג: 

אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, הם רק הבטיחו שזה יהיה משתלם!

ואכן כך היה!!! 

טיול דמיוני למאה ה-21

זהו בעצם הפוסט האחרון שאני אמורה לכתוב (פרט לפוסט הסיום/סיכום), גם הסמסטר ולימודיי התואר בכלל עומדים להסתיים, ואני כבר בסיכומים עצמיים: מה למדתי, מה הכי השפיע עליי, ממה הכי נהניתי, מה היה מיותר ועוד ועוד...

ישנה משימה אחת שמלווה אותי בראש מאז סיום סמסטר א', כחלק מעבודת הסיכום בקורס של דר' שרה שדה "טכנולוגיות כסוכני שינוי בבית-הספר" נתבקשנו להיפגש באופן דמיוני עם מנהלת ביה"ס ולהכינה למאה ה-21. 

כאמור, בימים אלה של סיכומים אישיים, חזרתי למסמך שכתבתי אז, רציתי לבדוק האם היום בסיום הלימודים יש דברים שהייתי משנה באותו מסמך, והאמת אני חושבת שלא...

והנה מה שכתבתי לפני כשנה:

בתור מנהיגת תקשוב לעתיד, אשמח לגשת למנהלת ביה"ס ולהזמינה לבוא עימי ....

לטיול דמיוני בו נעבור מהמציאות שלנו למאה ה-21

נתחיל את טיולנו בסיור ברחבי ביה"ס, נבדוק את מצאי המחשבים ואת רמת התקינות שלהם, נשוחח עם הצוות על רמת המיומנות שלו בהפעלת מחשב.

תוך כדי הסיור נציץ מידי פעם במסמך מסגרת לניתוח רמות ותחומי חדשנות פדגוגית משולבת תקשוב של מיודסר ושות'.

כשנחזור לחדרה של המנהלת, נשב על כוס קפה, ואבקש ממנה לסמן היכן לדעתה נמצא ביה"ס אותו היא מנהלת, בתהליך של הטמעה, מעבר או שינוי? תתקבל בפנינו תמונת נוף מטושטשת, בה ביה"ס יראה בעיקר במצב ההתחלתי של הטמעה ובמעט תחומים בשלב המעבר, כמו: מרחבים ציבוריים ואישיים וזמן.

נמשיך את סיורנו למאה ה-21, במספר ציטוטים ממאמרה של רינה בירן (1991) "התנאים הבסיסיים לשילוב מחשב בהוראת ילדים מפגרים", בו היא מדברת על ארבעה תנאים בסיסיים להצלחת שילוב המחשב בהוראת ילדים מפגרים:

1. לומדות מתאימות לתכנית הלימוד, לצרכיו הייחודיים ולדרכי הלמידה של התלמיד בעל הפיגור.
2. עזרים. ילדים רבים בעלי פיגור מתקשים להפעיל את המחשב באמצעות מקלדת ועכבר רגילים.
3. התאמת דרכי הוראה. על המחשב להיות משולב בהוראה ואינו אמצעי הוראה בלעדי.
4. הכשרת מורים. הכשרה להפעלת עזרים שונים והתאמתם למוגבלויות התלמידים וכן הקניית הדרכים הדידקטיות המיוחדות שהתלמיד זקוק להן תוך שילוב המחשב.

לאחר מכן ניכנס לאוטו, וניסע לבקר בבי"ס בו כבר נערך השינוי המיוחל, של המעבר מפדגוגיה מסורתית לפדגוגיה החדשה. במהלך הנסיעה חזרה, בוודאי אשמע טענות כמו: "טוב מה את משווה את ביה"ס שלנו לבי"ס כזה, למה אנחנו צריכים לוח אלקטרוני בביה"ס, איך הילדים שלנו יכולים לעשות עבודת חקר תוך שימוש עצמי במחשב?"... ועוד כאלה וכאלה טענות. אין ספק שהמנהלת תצדק בטענותיה (אל לנו לשכוח עם איזו אוכלוסייה אנו עובדים, שאין ולו מעט דמיון ביניהם לבין בני גילם הנורמטיביים) אך דבר אחד חשוב חוצה עולמות, והוא העובדה שילדים אוהבים את המחשב. גם ילדים עם פיגור שכלי. המחשב מהווה עבורם מקור להנאה והנעה.

אנו מחויבים כמערכת חינוכית במאה ה-21, לאפשר לתלמידינו את הנגישות לעבודה בסביבה מתוקשבת, ולשם כך אנחנו זקוקים להשקעה הן בטכנולוגיה (במכשור), הן בהכשרת הצוות והן בעבודת צוות המשלבת את הטכנולוגיה עם מספר בעלי מקצוע בו זמנית. ולמה אני מתכוונת?

כעת בדרך חזרה לביה"ס נעצור בחנות וירטואלית ונשים בעגלה את הדברים הבאים:

  http:/ /tinyurl.com/89zvncf      

• מחשב חדש בעל מסך מגע, מקלדת ועכבר מותאמים לכל כיתה.
• חיבור כל ביה"ס לרשת.
• מקרן שיהיה נייד וכל איש צוות שיזדקק לו לשם הוראה מול כל הכיתה, יוכל לחברו למחשב בכיתתו ולנהל את השיעור דרך המחשב והמקרן בפני כל תלמידי הכיתה גם יחד.
• מספר מחשבים וציוד נלווה כמו: סורק, צורב ומדפסת שיהיו "פזורים" ברחבי ביה"ס לשימוש של הצוות הן להכנת תוכניות לימודים והן לעבודה פרטנית עם ילדים (לאור זאת, אינני חושבת שיהיה עוד צורך בחדר המחשבים).
• צוות מנחים אשר יכשיר וילווה את כל צוות ביה"ס על כל נושאי התפקידים: מחנכות, מורים מקצועיים, פרא-רפואי, סייעות וזאת כדי שכל אלה יוכלו לקחת חלק בהפעלת התלמידים בסביבה החדשה שתוקם. חשוב שההכשרה תעשה במספר קבוצות, ע"פ רמות הידע בתפעול המחשב. (צוות ביה"ס מורכב מלמעלה מ-70 אנשי צוות, כאשר חלק לא מבוטל ממנו צעיר ומעורה בעולם המחשבים). בהכשרה יש לשים דגש על שילוב של תכנים שונים מהרשת, חשיפה לתוכנות שונות (ביניהן תוכנות תקשורת נוספות הייחודיות לאוכלוסיית ביה"ס, לאתרים, לסביבות המותאמות לחינוך המיוחד). בהכשרת הצוות יושם דגש על הכנת תוכניות לימודים המשלבות אנשי מקצוע מתחומים שונים, שישימו דגש על היכולות והקשיים של תלמידינו.
•  אתר חדש לביה"ס.  באתר החדש שייבנה ע"פ מודל של בניית אתר בית-ספרי, ויכלול בין היתר את תוכניות הלימוד שייבנו בביה"ס, וזאת על מנת שמשפחות התלמידים יוכלו להיות שותפות לעשייה שנעשית בביה"ס, וכן להשתמש בזה בבית לעבודה/משחק עם הילד בשעות הפנאי. כמו כן בתי-ספר דומים יוכלו להשתמש בתוכניות הללו. חשוב שבאתר יוקמו מספר פורומים, בין השאר לאנשי צוות ע"פ סקטורים לשם שיתוף ושיח בכל זמן ומכל מקום.

 כולי תקווה שבסיום טיול זה, אכן מנהלת ביה"ס תבין את חשיבות המעבר מהעולם הישן לעולם החדש, ובעידודה ובניצוחי ייכנס כל ביה"ס על צוותו ותלמידיו למאה ה-21.

ביבליוגרפיה:

1. מיודסר, ד', נחמיאס, ר', טובין, ד' ופורקוש, א'. (2006). חדשנות פדגוגית משולבת טכנולוגיות מידע ותקשורת. תל אביב: הוצאת רמות 
2. בירן, ר' (1991). התנאים הבסיסיים לשילוב מחשב בהוראת ילדים מפגרים. מחשבים בחינוך, 19: 30-37.
  

גם אני ב ... "מי פה?"

"מי פה?" היא רשת חברתית סגורה שהוקמה לפני יותר משנה ע"י מט"ח.

רשת זו מיועדת לבני נוער ובוגרים עם צרכים מיוחדים.

בכדי להיות חבר ב-"מי פה?" יש להירשם באתר, ורק לאחר קבלת שם משתמש וסיסמה ניתן להיכנס ולקרוא, לכתוב, להגיב, לפרסם תמונות, להציע ולאשר חברות ועוד.

חברים בה תלמידים מבתי-ספר מיוחדים ברחבי הארץ (ע"י רישום של הורה או מורה), תלמידי כיתות י' מבתי-ספר רגילים כחלק מפרויקט המחויבות האישית, סטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות השונות, מורים ו ... אני.

לפני מספר חודשים התוודעתי לאתר, סיקרן אותי לראות אם יתאים לתלמידיי, אך הזכרתי כבר, האתר סגור לקהל שאין בידו שם משתמש וסיסמה. פניתי במייל למנהלת האתר הגב' אורנה פרלשטיין, הצגתי עצמי ובקשתי לדעת יותר פרטים על הרשת שהיא נמנית עם צוות מקימיה.

אורנה חזרה אליי, ביקשה לשמוע יותר פרטים עליי ועל בית-הספר בו אני עובדת, הביעה המון רצון ונכונות לעזור ולשלב בעבודתנו עם תלמידינו את "מי פה?".

לאחר קבלת שם משתמש וסיסמה נרשמתי לאתר, שוטטתי בו וגלגלי השיניים במוחי החלו להתגלגל... למי מתלמידנו מתאים האתר, איך אוכל לשלב זאת בתוכנית הלימודים, עד כמה ההשתתפות ברשת שכזו יהיה של התלמיד וכמה שלנו "המבוגרים", שהרי הם אינם קוראים או כותבים ואינם מסוגלים להעלות בעצמם תמונות או סרטונים...

ובשביל מה בכלל צריך סוג כזה של רשת חברתית? שהרי כמעט כולם כבר נמצאים בפייסבוק!

אך לתלמידי החינוך המיוחד ובמיוחד לבעלי הפיגור וכאלה הנמצאים על הרצף האוטיסטי קשה להשתלב ברשת שכזו, בשל החשיפה הגדולה, היותה פתוחה לכל, עמוסה מבחינת עיצוב, ודי קשה לתפעול לבני נוער המוזכרים מעלה.

"מי פה" עונה על הקשיים הללו בכך, שזו רשת סגורה שנמצאת תחת פיקוח ומונעת את היכולת לפגוע בחבריה, נותנת את ההזדמנות להיות בכל זאת חלק מרשת חברתית, מעין חממה שניתן ללמוד בה על התנהלות ברשת חברתית (הצגת פרופיל אישי, צ'ט, קהילה, העלאת תמונות, סרטונים, רשימת חברים, אפשרות לבלוג אישי ועוד).  עיצוב פשוט יחסית ונקי ללא מסיחים הופך את השימוש לידידותי ונגיש.

עדיין לא התחלתי לעבוד עם תלמידיי ב"מי פה?", אני עדיין לומדת את הרשת, מקבלת הצעות חברות ומציעה לאחרים, עוד קצת אבשל זאת על אש קטנה וכשהתנאים בבית-הספר יאפשרו זאת, אצרף מספר תלמידים מבית-הספר לרשת זו, שיכולה ליצור אפיק תקשורת חדש לבני נוער, שפעמים רבות מנותקים ומבודדים חברתית בשל סיבות שונות (שזה לא המקום להרחיב עליהן).
  
                     

רשת חברתית מוגנת

http://tinyurl.com/79vwgqr

כתבה בנושא: לפרוש רשת: על מקומה של רשת חברתית ווירטואלית בחייהם של בעלי לקויות קוגניטיביות.

המשחק, אני ותלמידיי

בעבר הלא רחוק העליתי על הכתב בבלוג זה את תסכוליי, בעקבות חיפושיי אחר אתרים, תוכנות או משחקים לתלמידיי החינוך המיוחד הקשה (במקרה שלי פיגור בינוני-קשה), ועל כך שלא תמיד מצאתי את מבוקשי, שכן, אין הם מסוגלים לקרוא, וחלק לא מבוטל ממיומנויות המחשב דורש קריאה (אפילו שיטוט פשוט ברחבי האינטרנט), שלא לומר הבנה, שאינה מצויה בקרבם.

לא פעם הרגשתי, שאם רק הייתי יודעת איך, הייתי בונה משחקים מקוונים בעצמי לתלמידיי, בכל נושא שהייתי צריכה (מוכנות לחשבון, חגים, ניקיון והיגיינה או מיומנויות עצמאות אחרות וכו'), כמו שעשיתי עד לא מזמן בעזרת בריסטול, קלפים ומכשיר למינציה.
גם כשכבר מצאתי מחוללי משחקים הקיימים ברשת ורק נדרש לצקת לתוכם את התוכן, התאכזבתי לגלות שהם מבוססים על מלל, ואילו אני צריכה להתבסס על תמונות (שהרי הזכרתי קודם לכן שאין הם מסוגלים לקרוא).

והנה בימים אלו ממש נחשפתי בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים " בהנחיית פרופ' מיקי רונן, למחולל משחקים בשם "גלה את התמונה" (ומפה אני שולחת את הקרדיט והתודות למפתחיה), לתוכו אני יכולה ליצוק תכנים המתאימים לי או נכון יותר לומר מתאימים לתלמידיי.

רבה היתה שמחתי כשנתבקשנו להתנסות בשימוש במחולל הנ"ל.
השתמשתי בו יחד עם חברתי לספסל הלימודים, ליצירת משחק לתלמידיי.

למשחק קראנו התאמת מילה לתמונה
קוד כניסה למשחק: 197

רציונל המשחק: תמונות P.C.S הן סמלים מוסכמים שהומצאו במיוחד עבור לוחות תקשורת המשמשים אנשים בעלי קושי בהבעה ובדיבור. באמצעות הסמלים הם יכולים לתקשר עם הסביבה. התמונות והמילים שנבחרו עבור המשחק, מהוות חלק מהתכנית הבית ספרית. המלים הן מלים שמישות וחיוניות עבור התלמידים ולכן המשחק ישמש עבורם, דרך חווייתית נוספת לרכישת כישורי הבעה ותקשורת.

המטרות הלימודיות אליהן מכוון המשחק:

• התאמה חד חד ערכית בין מלה לתמונה
• זיהוי תמונות  P.C.S
• זיהוי מילים גלובליות מחיי היומיום

עליי לציין בעקבות התנסות של שימוש במחולל הנ"ל את הדברים הבאים:

• עד היום פגשתי מחוללי משחקים ללא אפשרות הכנסת תמונות (פרט לאפשרות בניית מצגת אינטראקטיבית ב-P.P.T). כאמור, האוכלוסייה שאליה מכוון משחק זה נזקקת לאלמנטים ויזואליים בעת תהליכים לימודיים. 
• המחולל יכול להתאים למגוון צרכים ונושאים לימודיים וניתן לעשות אדפטציה לאוכלוסיות שונות.
• יש הבדל בין דפדפנים שונים בעת עריכת המשחק (בגוגל כרום לדוגמא, מוסתרות פונקציות עריכה מסוימות).
• מחולל המשחק הינו ידידותי לעורך. בנוסף, למשחק מצורף מדריך הוראות ברור.
• המשחק ידידותי וברור לשחקנים.
• ההוראות מופיעות בחלון חדש (pop-up) ונמצאות לשימוש השחקנים בעת המשחק כולו.
• אין אפשרות עריכה רחבה (שינוי גופנים, צבעים, גודל תמונה וכו').

אסיים רשומה זו בנימה אופטימית,

שבסיום קורס זה יהיו באמתחתי מחוללים נוספים, 
בעזרתם אוכל לגוון את דרך הוראתי את תלמידיי.

לכניסה למשחק

החלום ושברו

אני חושבת שזו הפעם הראשונה מאז התחלתי לכתוב את הבלוג שלי, שהכתיבה נעשית ללא טיוטה, ללא מחשבה לפני, קולחת לה מעצמה. ולמה?
אני מתוסכלת כל-כך, והיום שבת, אין לי כל-כך איפה להביע תסכול זה, מה גם שהבלוג סופג הכל, לא?

אז ככה, חזרתי השבוע לבית-הספר, אחרי שנת שבתון רוויה בחלומות, בתכנונים, במחשבות איך לשלב את המחשב בבית-ספרי (כזכור, חינוך מיוחד-פיגור בינוני-קשה), וכל זה בעקבות הלימודים והחשיפה לכלים ולאתרים השונים. כל כלי שנלמד, כל אתר שנחשפתי אליו, חשבתי, איך אשלב אותו בעבודה עם ילדיי המיוחדים???

במהלך השנה בה נעדרתי מבית-הספר, התבקשתי ע"י מנהלת ביה"ס למלא מסמך בשם תקשוב מוסדות החינוך המיוחד, מסמך אותו התבקשו למלא כל מוסדות החינוך המיוחד כחלק מתוכנית התקשוב, על מנת לצייד כל בי"ס בהתאם לצרכיו הייחודיים. לאחר עבודת תחקיר לא קטנה, נשלח מסמך זה חזרה למנהלת ובליבי תקווה, שעד שאחזור לעבודה, חלק מהדברים (מחשבים חדשים, חיבור לרשת, עזרים כמו מסכי מגע, עכברים מיוחדים, מקלדות מותאמות, תוכנות...) כבר יהיו בביה"ס.
ואכן בזמן חופשתי, התבשרתי ע"י חברותיי העובדות, כי ביה"ס רושת כולו, בכל כיתה יש שקע חיבור לאינטרנט. מייד התחלתי לחפש סרטונים ביוטיוב, אתרים עם משחקים אשר יכולים להתאים לאוכלוסייה ועוד ועוד... מגדלים באוויר.


ולמה מגדלים באויר? כי כשפתחתי את המחשב בכיתתי החדשה, יכולתי לגלוש ב-Ynet למשל, לפתוח אי מייל, אך בזה בערך תומצת העניין. נכנסתי ליוטיוב, והסרט לא עולה, נכנסתי לאתרי משחקים שונים ומשונים ושום-כלום. ולמה? מסתבר שמחשב בן כמה שנים טובות, שמערכת ההפעלה השוכנת בתוכו, היא Windows 98 , לא מסוגל לעשות שימוש נרחב באינטרנט.


ואני שואלת את עצמי, יופי, אז רשתו את כל ביה"ס , ומה הועילו חכמים, אם המחשבים כל כך ישנים??
אז אני יודעת שהכל שאלה של תקציבים, סדרי עדיפויות והמון אבל המון סבלנות... ומה לעשות שהאש בוערת  בעצמותיי?

הבטיחו שתוך שלוש שנים תושלם ההצטיידות, אינני יודעת אם לצחוק או לבכות.

והנה תמונה שמביעה את רחשי ליבי בימים אלו.

http://short.urls.co.il/66145n

החינוך המיוחד, לאן?

במהלך השבועות האחרונים נחשפתי במסגרת לימודיי לתוכנית התקשוב של ישראל.

סיקרן אותי לראות מה נכתב בה לגבי החינוך המיוחד, שהרי כזכור, אני בוגרת מגמת חינוך מיוחד, ומזה כעשר שנים עובדת בבי"ס לתלמידים בעלי פיגור בינוני-קשה ולקויות נלוות (אוטיזם, שיתוק מוחין, ליקויי חושים, הפרעות התנהגות, הפרעות קשב וריכוז ועוד...).

במהלך חשיפתנו לתוכנית התקשוב נפגשנו עם מר רוני דיין מנהל גף יישומי מחשב במשרד החינוך, שהביא בפנינו את התוכנית על עקרונותיה, חידושיה ומהלך ביצועה בפועל.

כשנשאל "ומה לגבי החינוך המיוחד?" , חילק את תשובתו לשלוש:

1.      מסגרות החינוך המיוחד שנמצאות בתוך בתי-ספר רגילים, יצטיידו ויטלו חלק בתוכנית, כמו שאר כיתות ביה"ס בו הן נמצאות.

2.  לגבי המתיאו"ת (מרכז תמיכה יישובי אזורי), מתגבשת תוכנית בימים אלו.

3.  ואילו לגבי החינוך המיוחד הכולל בתי-ספר מיוחדים, נאמר שהאחריות להם היא באגף לחינוך מיוחד במחוזות.

לאותם בתי-ספר הכלולים בסעיף 3 ארצה להתייחס, אכן, לפני מספר חודשים קיבלה מנהלת ביה"ס מכתב מהאגף לחינוך מיוחד, בו התבקשנו למלא טופס המפרט את צרכי ביה"ס בכל הקשור להצטיידות בנושא התקשוב.

אני חושבת שזה נכון לעשות זאת כך,  ההצטיידות בחינוך המיוחד שונה מאוד מבחינוך הרגיל ואף שונה מאוכלוסייה לאוכלוסייה בתוך החינוך המיוחד עצמו. למשל: בביה"ס כדוגמת זה שאני מלמדת בו, אין צורך בלוח חכם בכל כיתה (שהרי הוא "חכם" מידי בשבילנו), גם אין צורך במקרן בכל כיתה. אך כן חשוב שיהיו 3-4 מקרנים ניידים בביה"ס, שניתן יהיה להעבירם בין הכיתות ע"פ הצורך. כמו כן, חשוב שבכל כיתה יהיה לפחות מחשב אחד תקין, חדיש המחובר לרשת בפס רחב. בנוסף אנו זקוקים לעזרים נוספים, כמו: מסכי מגע, מקלדות בעלות מקשים גדולים, מתגים שונים, תחליפי עכבר, לומדות מתאימות וכו'.

לומדות? בוודאי יורמו מספר גבות, שהרי היום ממעטים להשתמש בלומדות (אם בכלל), אך כשרוב סביבות הלמידה הקיימות בשוק (בריינפופ, גלים, אופק, אלנט, עת הדעת וכו') אינן מתאימות לתלמידנו, מאחר והחינוך המיוחד הוא קשת רחבה מאוד של אוכלוסיות החל ממחוננים (כן, כן גם הם נחשבים לחינוך מיוחד), דרך כאלה שהם בעלי אינטליגנציה תקינה אך קיימות בעיות מוטוריות קשות, ליקויי למידה ברמות שונות, לקויות שפה, לקויות חושים (לקות ראיה/שמיעה), פיגור על סוגיו השונים ועוד...

מהתבוננות בקשת רחבה זו, ניתן להבין שאין סביבה לימודית אחת שתוכל לתת מענה לשלל סוגי הלקויות. ולכן עלינו להשתמש במה שיש. ואכן יש לומדות רבות (עם הפלוסים והמינוסים שבהן), שפותחו עבור האוכלוסיות בעלות הצרכים המיוחדים.

אך כפי שכבר השכלנו להבין, אין זה מספיק להצטייד. תוכנית התקשוב העמידה במרכז הבמה את המורה ופיתוחו, לדעתי זו מטרה מאוד חשובה בכלל ובחינוך המיוחד בפרט.

כאמור, יש קושי במציאת חומרים מתאימים עבור חלק מאוכלוסיות החינוך המיוחד, השונות כל כך גדולה ביכולות, בצרכים, במוגבלויות השונות שיש להתייחס אליהן וגם בנושאים הנלמדים.

על כן לא אחת אנו מוצאים עצמנו כממציאים את הגלגל וכתופרי חליפות המתאימות ספציפית לתלמידנו. וכדי שנהיה תופרים טובים, יש להכשירנו לכך. הכשרה כוללת לגבי השימוש במחשב כאמצעי הוראה ולמידה בכיתה והן הכשרה ספציפית של בניית פעילויות המתאימות לאוכלוסייה, שכן אני חוזרת ומזכירה, יש לנו קושי בשימוש בסביבות הסגורות והפתוחות הקיימות.

אסכם ואומר, שאני רואה באור חיובי את העובדה שהפנו את כל הקשור בתקשוב החינוך המיוחד לאגף לחינוך מיוחד, שכן אין ספק שהם הגוף הקרוב ביותר לשדה/לשטח. כולי תקווה כי מהלך הטמעת התקשוב בבתי-הספר שלנו, יהיה לא פחות רציני ובעל חשיבות כמו שאמור להיות בחינוך הרגיל. אמן!!!

מצרפת קישור לאתר של חברת פור.אי.די המייבאת ומשווקת חומרי תוכנה וחומרה שפותחו במיוחד עבור אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. בשיטוט באתר, ניתן להתוודע לעזרים שונים ולתוכנות אשר בעזרתם גם תלמידנו יכולים ליהנות  מלמידה בסביבה מתוקשבת.

קישור נוסף הוא לקטע בהרצאתו של מר רוני דיין, בו הוא מסביר לגבי יישום תוכנית התקשוב בחינוך המיוחד (בין הדקות 39:30 - 42:31). 

הלימודים שלי , הלימודים של תלמידיי ואיך אשלב ביניהם?

עומד לחלוף לו עוד שבוע, ועדיין לא כתבתי בבלוג ...
... על מה אספר הפעם, מהו הדבר ש"תפס" אותי בימים האחרונים???
אני בסיומו של הסמסטר השני ללימודים, ובעיצומן או יותר נכון בסיומן של כתיבת עבודות הסיום של הקורסים.
בקורס "טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה" בהנחייתן של דר' גילה קורץ ונעמי פורת, נדרשתי לפתח יחידת הוראה מקוונת א-סינכרונית.

תוך כדי עבודתי על יחידה זו, התוודעתי לסביבות עבודה רבות, באחת מכן אני רוצה לשתף אתכם, סביבה בשם voki.
בסביבת עבודה זו, יוצרים דמות אנימטורית מדברת, שניתן להוסיפה לאתר, בלוג, דואר אלקטרוני ועוד.

ולמה בחרתי לספר עליה תחת הכותרת "הלימודים שלי, הלימודים של תלמידיי ואיך אשלב ביניהם?"
מי שיציץ לרגע בצד שמאל של הדף, יראה שציינתי בפרופיל שלי, שאני מחנכת ילדים בעלי פיגור בינוני-קשה, ולא מן הנמנע היה שאת יחידת ההוראה המקוונת אפתח עבור אוכלוסייה זו.
תלמידיי אינם קוראים, וכשהם ניצבים בפני משימת לימוד, עלינו אנשי הצוות, מוטלת האחריות של הקראת ההוראות והסברתן להם.

ע"י שימוש בסביבת העבודה voki, יצרתי דמות מורה מצוירת, המתארת לתלמידים את מהלך עבודתם.
בעזרת השימוש באנימציה הקולית, הצלחתי מצד אחד להתגבר על המכשול של אי יכולתם של תלמידיי לקרוא, ומצד שני לא להזדקק לאיש צוות שיקריא להם את ההוראות, לתת להם מעט הרגשה של עצמאות בשימוש ביחידה המקוונת.

ומי שכבר קרא עד כאן, עצה אישית, כנס/י לסביבת העבודה המדוברת, כדאי להתנסות בבניית דמות אנימטורית, זוהי תוכנה חינמית, ידידותית, אשר ניתן להשתמש בה בכל נושא לימודי.
השימוש בה יכול להיעשות ע"י המורה, בכך שבאמצעותה יעביר לתלמידים מידע בדרך שונה, מגוונת, צבעונית...
בנוסף, יכול המורה לתת לתלמידים להשתמש בסביבה, ליצור דמות בעזרתה יביעו עמדה, דעה או יישמו את הידע בכל דרך אחרת.
יצירת דמות ווקי, יכולה להוות דרך להבעה, לתלמידים שבדרך כלל חוששים להשמיע את קולם בשיעור.

איזו הרגשה נעימה מתפשטת בקרבי,

כשאני יודעת שהצלחתי ליישם משהו שלמדתי תוך כדי לימודיי בעבודתי עם תלמידיי!!!

מאחלת לעצמי ולכל חבריי ללימודים,

המשך לימודים מהנים ופוריים, 

ובעיקר שנצליח למצוא את הדרכים לשלב בין הלימודים ל"שטח".