גוגל דוקס וסקייפ, כמו כלים שלובים...

בימים אלו אני נמצאת בעיצומו של הסמסטר השלישי ללימודיי.
מטלות רבות "ניחתות" עלינו מכל עבר, בקורס זה או אחר. לרוב המטלות אמורות להתבצע בזוג ולעתים אף בשלישיה.

בימי התואר הראשון שלי (לפני עשור וחצי), כשהוטלה עלינו עבודה בזוגות, נשארנו בספריה אחרי יום הלימודים, חפשנו ספרים בנושא המתבקש, צלמנו דפים על גבי דפים, השאלנו הביתה מספר ספרים ולבסוף פתחנו יומנים ... חפשנו יום ושעה שלשתינו תתאים, אחת מאיתנו צריכה היתה להיכנס לאוטו או לאוטובוס, לנסוע לעיר אחרת כדי שניפגש ונעבוד יחד על ביצוע המטלה. ואם לא הספקנו לסיים בפגישה אחת, שוב פתחנו יומנים וחזרנו על אותם שלבים ...

וכעת, בימי התואר השני התוודעתי לשני כלים: Skipe ו- Google Docs.
Skipe - תוכנה המאפשרת ניהול שיחות מהמחשב שלך עם אנשים אחרים בחינם.
Google Docs - שירות ניהול מסמכים מקוון, המאפשר להעלות מסמכים לרשת ולשתף אותם עם אחרים.
בסמסטר זה אני מוצאת שימוש רב לשני הכלים הללו, וככתוב בכותרת ... כמו כלים שלובים.

בדומה לעולם הישן, כשניתנת לנו מטלה בזוגות, זוגתי ללימודים ואני קובעות יום ושעה, אך לא צריכות יותר מזה (כמובן, מחשב מחובר לאינטרנט ותוכנת סקייפ מותקנת - דברים כה טריויאלים בימנו).
ביום ובשעה הידועה אנחנו מתקשרות האחת לשנייה באמצעות תוכנת הסקייפ, מחליפות מספר משפטי נימוס/ריכול/עדכון (בחרו מה מתאים לכם), במקביל פותחות מסמך גוגל דוקס, משתפות האחת את השנייה ולעבודה...
האחת מקלידה, השנייה מכתיבה, תוך כדי הראשונה מתקנת שגיאות כתיב או ניסוח. מחפשות חומרים און-ליין ברחבי הרשת, במידה ומוצאות משהו מעניין שולחות האחת לשנייה לינק לסקייפ.
כך חולפות להן לא מעט שעות, שבסופן יש לנו תוצר כתוב.

ברשותכם, אמנה את היתרונות אותם מצאתי, לעבודה בו זמנית עם שני הכלים המוזכרים: גוגל דוקס וסקייפ:

• שני הכלים הינם כלים חינמיים. את תוכנת הסקייפ יש להוריד למחשב בתהליך קצרצר של מספר דקות. ואילו גוגל דוקס הוא עוד יישום של גוגל, אליו מגיעים דרך סרגל הכלים של גוגל.
• שניהם כלים ידידותיים למשתמש.
• ניתן לראות ולשמוע את בן השיח באמצעות חיבור פשוט של מקרופון ומצלמה (אלא אם כן, הם כבר מותקנים built in במחשב).
• ניתן לשלוח קישורים/לינקים בסקייפ (לדוגמה: במידה ומצאתי אתר בו אני רוצה לשתף את השניה, אני מעתיקה את כתובת האתר למשבצת "שלח הודעה" והצד השני יכול לפתוח את הקישור).
• מסמך הגוגל דוקס מופיע בו זמנית בשני מסכי המחשב (שתי השותפות לעבודה), הכתיבה במסמך יכולה להיעשות בו זמנית ע"י המורשים לעריכה, וכך אם האחת כותבת, השנייה יכולה תוך כדי לתקן שגיאות כתיב, עיצוב, פיסוק וכו'.
• אין צורך להתלבש, להתאפר, לצאת מהבית ... כל אחת יושבת ועובדת במקום שנוח לה. חוסך בזמן הנסיעה ובמחיר הדלק.
• השמירה של המסמך נעשית באופן אוטומטי, כך שמידע לא יכול ללכת לאיבוד.

חסרונות בעבודה בו-זמנית עם שני הכלים הללו לא מצאתי, פרט לכך שלעתים רחוקות ישנם קשיים טכניים של התחברות לסקייפ (לא שומעים או לא רואים), קשיים שניתן לפתור תוך מספר דקות.

... כל שנותר לי לומר, לכו ותתנסו בעצמכם, העבודה המשותפת הופכת קלה, מהירה וזורמת יותר.

סרטון הסבר על מהו סקייפ?

סרטון הסבר על גוגל דוקס

האצבע קלה על כפתור ה-"שתף"

ביטוי שגור בשפה העברית הוא "יד קלה על ההדק", ואני רוצה להתייחס בפוסט זה לשינוי/עדכון שעשיתי לביטוי המפורסם והפכתי אותו ל-"האצבע קלה על כפתור השתף" ולמה כוונתי?

בפייסבוק יש למעלה מ-400 מיליון משתמשים ברחבי העולם. האם כל אחד מאותם משתמשים המשתף בקיר שלו, סופר עד 10, לפני שהוא לוחץ על כפתור ה-שתף???

משיטוט אקראי בקירות של חבריי דליתי מספר ציטוטים:

"ביי, ביי חברים  new york here i come"

"הפיצוץ הגזעני של הצפונבונים נחשף, הם לא רוצים כושים בטריטוריה שלהם! הם הגזענים האמיתיים!!!:

"הבית שלנו ריק - אז בואו תגורו בו" (עם תיאור של מקום וזמן שאני השמטתי).

תמונה של נערה בתנוחה סקסית, ומתחתיה כתוב sexy girl.

"יום ראשון מחר, לא בא לי לחזור לעבודה, אולי אחפש לי משהו אחר?"

ואולי יהיו כאלה שיאמרו שאני פרנואידית, אך למה צריך להתגרות בגורל??? הרי כולנו יודעים שברשת מסתובבים כל מיני טיפוסים. 

לכתוב על הקיר שאני נוסעת לחו"ל, האין זו פרצה הקוראת לגנב?

ופרסום של נערה/חברה בצורה סקסית, האם אין סיכוי לאיזושהי הטרדה מינית?

ולתת תיאור מדויק של בית, שיהיה במשך חודש ריק מדייריו,האם לא יכול להוביל לשם אנשים "סקרנים" אך גם לא רצויים?

ואם העובדה שאדם X רוצה לעזוב את עבודתו, אין חשש שהבוס שלו במקרה יראה זאת?

תגידו לי, יש חסימות, אפשר שהקיר לא יהיה גלוי לכל אחד, מסכימה, אך יש את החבר של החברה של החבר של החברה של הבת דודה של השכנה שלי... 

הדברים יכולים לעבור מאחד לשני, ובלי שום כוונה רעה להגיע גם למי שהדברים לא היו מיועדים לעיניו.

עצתי הקטנה היא, לפני הפרסום והשיתוף צריך לתת עוד רגע לחשבה (שהרי סוף מעשה במחשבה תחילה), האם במידע שאני עומד לחלוק, יש כאלה שאיתם לא הייתי רוצה לחלוק את הדבר? ואם כן, אולי עדיף לא ללחוץ על כפתור ה-"שתף"???

ולסיום הנה משהו נחמד

ממורה למורה מקוונת

http://tinyurl.com/677a7vt

בפוסט זה אתייחס למאמרם של אברום רותם ועידית אבני (מרץ 2009) "שלבי התפתחות מקצועית-אישית ממורה למורה מקוון".
במאמר זה מחלקים השניים את שלבי ההתפתחות של המורה המקוון לחמישה:
1. היכרות וכניסה (לתהליך שילוב הטכנולוגיה), המורה בשלב זה מאופיין בניטרליות, התנגדות או שימוש פסיבי במחשב לצרכי הוראה-למידה.
2. אשליית הידע הכוונה לאשליה בהבנת שילובן של הטכנולוגיות בפדגוגיה בעקבות שליטה חלקית במיומנויות מחשב.
3. התעוררות המורה מבין את  הפוטנציאל הטמון בשימוש בטכנולוגיה בהוראה-למידה, אך חסר ידע וכלים איך וכיצד לעשות זאת.
4. התמודדות מתנסה  ביישום כלים טכנולוגיים-פדגוגיים בהוראתו, כמו גם בפיתוח עצמי של פעילויות מקוונות ללומדים.
5. בשלות המורה עובר טרנספורמציה  אישית-מקצועית ממורה למורה מקוון, הכוללת מודעות לידע טכנולוגי ומשמעותו בשינוי הוראה-למידה, מודעות להיבטים אתיים העולים בעבודתו המקוונת ושינוי בתפיסת תפקיד ובעמדות באשר לחשיבות הלמידה המקוונת.
חמשת השלבים הללו מתוארים במספר ממדים: הסביבה המקוונת, התכנים והחומרים ותהליך ההוראה. במקביל, מושם דגש גם על התפתחות המוסד בנושא.

לאחר קריאה של המאמר מספר פעמים, ניסיתי למקם את עצמי בין חמשת השלבים המוזכרים, ואם אהיה כנה ואמיתית, זה לא היה קל, התחלתי על דרך השלילה, אני לא בשלב הראשון (היכרות וכניסה), אני כבר מעבר לכך, אין לי התנגדות לשילוב המחשב בהוראה שלי, להיפך.
גם את שלב מספר 2, אני מרגישה שעברתי, אני כבר מבינה את החשיבות של השימוש במחשב והאינטרנט במערכת החינוך, מעבר להבאת מצגת או הצגת סרטון מיו-טיוב.
ועם התחלתי בדרך השלילה, אמשיך לשלב החמישי המדבר על בשלות המורה, על כך ששילוב הסביבה המקוונת בתהליכי ההוראה שלי הפך לאורח חיים. שם אני עדיין לא נמצאת, לצערי.

ובכן, שללתי את שלב ראשון, שני וחמישי בהתפתחותי כמורה מקוונת, נותרו שלבים שלישי ורביעי, היכן אני???
מותר לומר שאני קצת בזה וקצת בזה? ולמה אני מתכוונת בכך?
כאמור, אני מבינה ורואה חשיבות גדולה בשילוב של הטכנולוגיות בכיתה, של השימוש בפוטנציאל העצום שגלום ברחבי הרשת, אך מרגישה שאין לי עדיין מספיק כלים, אך אני לא שוקטת על השמרים: מעשירה את הידע שלי בסביבות חדשות שלא הכרתי, באתרים בעלי פוטנציאל לתלמידיי, באמצעים בהם אוכל להשתמש בבניית שיעורים וכו'...
מנסה לבנות מערכי שיעור מקוונים, מפתחת סביבות עבודה מתוקשבות ומחכה לשנה"ל הבאה, כדי להפעילן בקרב תלמידיי, לראות את תגובתם לצורת הלמידה החדשה עבורם, ובעקבות זאת, לשנות, להוסיף, לגרוע, לשים יותר דגש... כל זאת בכדי לייעל את עבודתי והפיכתי למורה מקוונת במלוא מובן המילה, או ברוח המאמר של רותם ואבני, להגיע לשלב חמישי-שלב הבשלות.

רגע לפני שאני מסיימת רשומה זו, עולות בי מחשבות לא קלות:
האם אוכל להגיע לשלב החמישי בהתפתחותי לעבר מורה מקוונת, כשבית-הספר בו אני נמצאת, נמצא רק בראשיתו של תהליך השינוי של שילוב התקשוב בהוראה-למידה?
והרהור נוסף שעולה בי, האם באוכלוסייה של פיגור בינוני-קשה אצליח ליישם את כל מה שלמדתי ועוד אלמד, האם באמת יוכלו תלמידיי ללמוד בסביבה מתוקשבת? ואם כן באילו תחומי דעת?
אך הרהורים אלו ואחרים יהיו כבר נושאים לפוסטים נוספים...

ביבליוגרפיה:
רותם, א' ואבני, ע' (2009). שלבי התפתחות מקצועית-אישית ממורה למורה מקוון. אוחזר ב-26 ביוני 2011 מתוך http://www.avrumrotem.022.co.il/BRPortalStorage/a/25/37/01-utvHaNwAdo.pdf

האם בשם האנונימיות אפשר לכתוב הכל???

כאדם שנמצא לא מעט שעות ביום ברחבי האינטרנט, יוצא לי לקרוא טוקבקים רבים לכתבות ולפרסומים שונים ברשת, בשבועות האחרונים אני מוצאת עצמי מהרהרת בתגובות שאנשים כותבים...
צר לי לומר, אך לא פעם אני מתביישת לקרוא אותן: השפה, ההשתלחות, הרצון לפגוע!!!
התגובות יכולות להיות לנושאים שונים: פוליטיים, חברתיים, כלכליים או אפילו תגובה בפורום לימודי, אך מה שמאפיין את כולן, ההסתתרות מאחורי משתמש אנונימי.

אני שואלת את עצמי, האם תחת מעטה האנונימיות אפשר לכתוב ולהביע כל דבר???
להסתתרות מאחורי האנונימיות יש שני צדדים, האחד חיובי, ישנם אנשים שרוצים להביע דעה, עמדה, השקפה ואם היו נדרשים לכתוב את הדברים בשמם המלא, יכול להיות שהיו נמנעים מכך, בשל הקושי להיחשף.
אך מנגד יש את אלה שבשם האנונימיות מרשים לעצמם להשמיץ, לכתוב דברי נאצה, להתבטא בצורה וולגרית, לא נאותה, לא מכבדת (לא אותם, לא את הנמען אליו מופנית התגובה ולא את שאר ציבור הקוראים).

האם תרבות הדיבור הקיימת בעולם "האמיתי" אינה צריכה להיות מיושמת גם בעולם הווירטואלי???
וכדי לענות לעצמי על השאלה הנ"ל, בדקתי מה יש למשרד החינוך לומר בנושא, ניתן לראות שמשרד החינוך נתן את דעתו לתרבות הדיבור, שעליה אמורה להיות מושתתת הכתיבה ברשת, הייתי שמחה אם אפשר היה לפרסם מספר ציטוטים מפרסום משרד החינוך, בכל פרסום הפתוח לטוקבקים, שכל טוקבקיסט אנונימי יחשוב פעמיים, איך יהיה ראוי שיפרסם את תגובתו.

הנה מה שמצאתי (ההדגשים בצבע אדום שלי הם):

"דרכי ההתקשרות עם אנשים – הן מוכרים, הן זרים – ברשת, מחייבים כללי התנהגות צפויים מכל מי שנכנס לרשת. כשם שכל נהג הנכנס עם מכוניתו לכביש מהיר צריך לדעת את כללי ההתנהגות בכביש מהיר, וכשם שכל מי במשתתף במסיבת רעים או בקבלת פנים רשמית צריך להתנהג על פי נורמות ההתנהגות המקובלות באירועים כאלה, כך כל מי שנכנס לרשת צריך לדעת כיצד יש להתנהג בה. להתנהלות ברשת אין "חוקים", המוגדרים בדומה לחוקי התנועה בכביש מהיר. אין מי שקובע "חוקי התנהגות ברשת", כשם שאין מי שמגדיר "חוקי התנהגות במסיבת רעים". על כן, ההתנהגות הנאותה ברשת אינה מבוססת על כללים ועל תקנות, אלא על עקרונות אתיים ועל מנהגים, שעיקרם פתיחות ושיתוף בלי לפגוע ובלי להזיק. בשל החוסר בפיקוח, בבקרה ובהכוונה, האחריות על הגלישה עוברת לגולש עצמו. העקרונות, הכללים והחוקים שעל פיהם יתנהל ברשת נקבעים על ידי הגולש. הארכיטקטורה החופשית של הרשת מעודדת, מעצם מהותה, את התקשורת ברשת להיות פתוחה ושיתופית. אולם, פתיחות בלי גבולות עלולה להיות פוגעת, לתת פתח למלעיזים, לאפשר הוצאת דיבה ושימוש בלשון הרע כדי להזיק ולהסית. שותפות בכול מובילה לפגיעה בזכויות יוצרים, בזכויות הפרט ואף בצנעת הפרט. לעומת זאת, היעדר הגנה על הפרטיות ברשת יוצרת כר פעולה לנוכלים ולרמאים. אין ספק שההתנהגות הנאותה ברשת צריכה לעבור בשביל הזהב בין פתיחות, שיתוף, התחשבות בזולת; שמירה על כבודו, על רכושו ועל פרטיותו. הפרק "התנהגות נאותה ברשת" ינסה להציג את האיזון הנכון, ולהתמודד עם קונפליקטים אפשריים בין המרכיבים השונים של מאפייני הרשת הדיגיטלית, מתוך כוונה לחזק בתלמיד את יסודות המוסר, האתיקה, השמירה על כבודו של כל אדם וההתחשבות בזולת. כללי התנהגות ה"אתיקה" היא תורת המידות, המסייעת להגדיר את העקרונות המוסריים, שעל פיהם חייב האדם לנהוג בכל מעשיו, ובעיקר באלה שיש להם השפעה על הזולת. עקרונות המוסר מלווים בערכי מוסר שנקבעים על ידי החברה. המושג אתיקה התפתח ממילה צרפתית שמשמעותה "כרטיס", כלומר, כדי לזכות ב"כרטיס כניסה" לחברה מסוימת אתה חייב להכיר את הקוד האתי של אותה החברה ולנהוג על פיו. מקובל לומר "ברומא התנהג כרומאי". אולם, במרחב האינטרנט, מהי אותה רומא, שאינה נראית, אין לה גבולות, היא לא נמצאת בשום מקום, היא מאגדת בתוכה מספר רב של תרבויות וחובקת בזרועותיה מגוון גדול של חברות בעלות מנהגים שונים? רומא זו היא ה-cyberspace, המרחב שבו בני אדם מכל רחבי העולם נפגשים, מדברים זה עם זה ומחליפים מידע. המרחב הווירטואלי מכיל תרבויות רבות ושונות, שמוגדרות גם כ"קהילות וירטואליות". לכל קהילה יש כללים ומנהגים משלה, אך יש כללים רבים שמוכלים ומקובלים על כלל הקהילות. ההתנהגות על פי כללים אלה מעניקה כרטיס לתרבות הוירטואלית. ה"נטיקה" היא האתיקה של המרחב הווירטואלי". מתוך: אתר משרד החינוך http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Mazkirut_Pedagogit/Meidaanut/Etika/Etika/

הלימודים שלי , הלימודים של תלמידיי ואיך אשלב ביניהם?

עומד לחלוף לו עוד שבוע, ועדיין לא כתבתי בבלוג ...
... על מה אספר הפעם, מהו הדבר ש"תפס" אותי בימים האחרונים???
אני בסיומו של הסמסטר השני ללימודים, ובעיצומן או יותר נכון בסיומן של כתיבת עבודות הסיום של הקורסים.
בקורס "טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה" בהנחייתן של דר' גילה קורץ ונעמי פורת, נדרשתי לפתח יחידת הוראה מקוונת א-סינכרונית.

תוך כדי עבודתי על יחידה זו, התוודעתי לסביבות עבודה רבות, באחת מכן אני רוצה לשתף אתכם, סביבה בשם voki.
בסביבת עבודה זו, יוצרים דמות אנימטורית מדברת, שניתן להוסיפה לאתר, בלוג, דואר אלקטרוני ועוד.

ולמה בחרתי לספר עליה תחת הכותרת "הלימודים שלי, הלימודים של תלמידיי ואיך אשלב ביניהם?"
מי שיציץ לרגע בצד שמאל של הדף, יראה שציינתי בפרופיל שלי, שאני מחנכת ילדים בעלי פיגור בינוני-קשה, ולא מן הנמנע היה שאת יחידת ההוראה המקוונת אפתח עבור אוכלוסייה זו.
תלמידיי אינם קוראים, וכשהם ניצבים בפני משימת לימוד, עלינו אנשי הצוות, מוטלת האחריות של הקראת ההוראות והסברתן להם.

ע"י שימוש בסביבת העבודה voki, יצרתי דמות מורה מצוירת, המתארת לתלמידים את מהלך עבודתם.
בעזרת השימוש באנימציה הקולית, הצלחתי מצד אחד להתגבר על המכשול של אי יכולתם של תלמידיי לקרוא, ומצד שני לא להזדקק לאיש צוות שיקריא להם את ההוראות, לתת להם מעט הרגשה של עצמאות בשימוש ביחידה המקוונת.

ומי שכבר קרא עד כאן, עצה אישית, כנס/י לסביבת העבודה המדוברת, כדאי להתנסות בבניית דמות אנימטורית, זוהי תוכנה חינמית, ידידותית, אשר ניתן להשתמש בה בכל נושא לימודי.
השימוש בה יכול להיעשות ע"י המורה, בכך שבאמצעותה יעביר לתלמידים מידע בדרך שונה, מגוונת, צבעונית...
בנוסף, יכול המורה לתת לתלמידים להשתמש בסביבה, ליצור דמות בעזרתה יביעו עמדה, דעה או יישמו את הידע בכל דרך אחרת.
יצירת דמות ווקי, יכולה להוות דרך להבעה, לתלמידים שבדרך כלל חוששים להשמיע את קולם בשיעור.

איזו הרגשה נעימה מתפשטת בקרבי,

כשאני יודעת שהצלחתי ליישם משהו שלמדתי תוך כדי לימודיי בעבודתי עם תלמידיי!!!

מאחלת לעצמי ולכל חבריי ללימודים,

המשך לימודים מהנים ופוריים, 

ובעיקר שנצליח למצוא את הדרכים לשלב בין הלימודים ל"שטח".

מידע ועוד מידע ועוד מידע ועוד מי.....

אם פעם מזמן (בימי נעוריי) נדרשתי לעשות עבודה בנושא כלשהו, הלכתי לספרייה או לחלופין ישבתי בבית עם אנציקלופדיה, במקרה ונתקלתי במילה או מושג שאינני מכירה, פתחתי מילון או עוד כרך של אנציקלופדיה או את אותו כרך בעמוד אחר...
וכך ישבתי לי לעשות עבודה עם הררים של ספרים פתוחים המפוזרים סביבי.

היום, בעידן האינטרנט כבר אין צורך לצאת מהבית ולכתת רגליי לספרייה העירונית, אין גם כמעט צורך בספרים שיש בבית, הכל נמצא ברשת (שלא לומר בגוגל). בימים אלה של סוף סמסטר, אני מוצאת עצמי "מבלה" שעות על גבי שעות מול המסך, בחיפוש אחרי מושגים, נושאים, הסברים וכו'...

ואם כפי שהוזכר למעלה, בעבר הייתי צריכה לפתוח עוד ועוד ספרים בכדי למצוא פירוש למילה זו או אחרת, היום הכתיבה המקוונת מאופיינת בהיפרטקסט, ולמה התכוון המשורר במונח זה?
היפר שפירושו מעל, מעבר, יותר מהרגיל, משמע, יותר מטקסט רגיל. הקריאה בטקסט מספר כתוב ומודפס נחשב לינארי (האחד אחרי השני), ואילו הקריאה ברשת הינה מסתעפת ובלתי רציפה.
בטקסט מקוון אנו רואים מילים רבות מודגשות או עם קו תחתי (כמו המילה היפרטקסט מספר שורות למעלה), במידה ונלחץ על המילים  הללו, יפתח לנו חלון חדש, ובו מידע אודות המילה המסומנת, ומכאן ניתן להבין למה זו קריאה מסתעפת ולא רציפה, תוך כדי קריאת מידע בנושא מסוים, אנו מוצאים עצמנו פותחים עוד ועוד חלונות ונחשפים לעוד ועוד מידע.

האם המידע הכמעט אינסופי שאנו נחשפים אליו מיטיב עמנו???
אני אישית מוצאת את עצמי לא אחת, זקוקה לגלגל הצלה, כי אם לא, אני עלולה לטבוע ב"ים" המידע!!!
ואם אני כאדם בוגר מרגישה כך, איך אמור תלמיד ממוצע בחטיבת ביניים או תיכון לדלות את המידע הרצוי לו, מבין השפע הבלתי נגמר???

http://cafe.themarker.com/thumbnails/t/187/754/3/file_0_b.j   

ההיסטוריה בשרות הטכנולוגיה

אתמול יום שני כ"ח בניסן תשע"א חל יום השואה, במסגרת הקורס טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה נחשפנו למיזם חדש, בו יד ושם וגוגל ישראל חברו יחד להרמת פרויקט ייחודי משותף, המאפשר נגישות למידע היסטורי אותנטי מארכיון יד ושם.

יד ושם המייצגת את ההיסטוריה של ימי השואה, אפשרה לגוגל המייצגת את הטכנולוגיה, להעלות לרשת את ארכיון התמונות שנמצא פיזית ביד ושם.
פרויקט זה מאפשר הפצת זיכרון השואה בעוד דרך, מעתה גם מי שלא מגיע לארכיון יד ושם, יכול לצפות בתצלומים המופיעים שם.

דבר נוסף שמאפשרת הטכנולוגיה הוא השיתופיות.
באתר של יד ושם יש אפשרות להגיב על התמונות ו/או לשתף בהן ברשתות החברתיות השונות (פייסבוק, טוויטר וכו').
אני אישית רואה בכך מהלך חשוב, כל דרך שבה נמשיך וננציח את נושא השואה בכלל וזיכרון העם היהודי בפרט מבורכת היא.
אל לנו לשכוח שהדור שהיה "שם" ונחשב למקור ראשון הולך ונעלם, השיטוט בספריות הציבוריות בחיפוש אחר חומרים גם הוא כבר לא מה שהיה פעם, היום מאגרי המידע שלנו נמצאים ברשת, ועל כן אני רואה חשיבות גדולה כל כך, להנגשת החומרים הנ"ל לכלל הציבור היושב בארץ ובתפוצות.


ומעניין לעניין באותו עניין ...

ולאחר שסיימנו את יום הלימודים, שכאמור היה ביום השואה, נכנסתי לאתר החדשות ynet ונתקלתי בכתבה,
בה הכותב יוצא חוצץ נגד אותם אלה שביום השואה מחליפים את תמונת הפרופיל שלהם לטלאי צהוב או נר זיכרון,
לטענתו, כך הם יוצאים ידי חובה מיום זה ומלמידה אמיתית אודות השואה, ללא השתתפות בטקסי זיכרון, ללא צפייה בסרטים בנושא השואה וכו'.

אני חייבת לומר, כתבה זו קוממה אותי מאוד, יש בכותב מידת מה של התנשאות, שהרי מי שהחליף את תמונת הפרופיל בפייסבוק, אין זה אומר שלא הלך באותו יום לביה"ס (או למקום אחר) והשתתף בטקס, או צפה בטלוויזיה בתוכניות ליום השואה, או קרא בעיתונים או ברשת כתבות וסיפורים בנושא...

ושוב, כמו שנאמר קודם לכן בהקשר ליד ושם... השיתופיות!
הפייסבוק היא רשת חברתית כלל עולמית, ואם ביום מיוחד זה, יופיעו תמונות פרופיל רבות בצורת נר זיכרון או טלאי צהוב, האם יש רע בזה, או שלהיפך, אולי זו עוד דרך להפיץ את זיכרון היום הזה???